שני דברים צפויים לי היום אחרי הצהרים, האחד תור לרופאה בקופ"ח, והשני יום הורים אצל אורן.
אין לי מושג איזה מהם יכאב יותר.
אצל הרופאה לא הייתי כבר שנתיים. אני יודעת שבזמן הזה היא הספיקה להכנס להריון, ללדת, להיות בחופשת לידה ולחזור לעבודה. איך אני יודעת? כי היא גם הרופאה של ההורים שלי והם צרכנים נאמנים של שרותי בריאות כללית, הם מקפידים לשמור על קשר רצוף ועקבי עם המרפאה.
אגב, בזמן הזה שלא הייתי הספיקו אפילו לבנות מרפאה חדשה.
אני לא סובלת מרפאות. לא סובלת את הריח, לא סובלת את האנשים שבתור, אפילו לא סובלת את הרופאה למרות שהיא אף פעם לא עשתה לי שום דבר רע והיא דווקא אישה מאוד נחמדה. תמיד אני מרגישה אשמה. כאילו איזו זכות יש לי להתלונן על מכאובים אם אני לא מפסיקה לעשן, לא יורדת במשקל ובאופן כללי מקיימת אורח חיים של מועמד בטוח לצינטור בשנים הקרובות.
(שניה, מרוב לחץ מהמשפט האחרון אני חייבת להדליק סיגריה)
אז פשוט לא נעים לי מהרופאה, יש לי הרגשה שאני בעצם מבזבזת את זמנה. וגם לא ממש מתחשק לי להתמודד עם המבט הנוזף הזה שאני יודעת שהיא תיתן לי.
בגלל זה לא הלכתי שנתיים לרופאה. בעצם יש עוד סיבה , אני פוחדת. יש דברים שלא בא לי לדעת. מה שלא יודעים לא כואב, נכון? אז אולי אם אני אטמון את הראש עמוק בחול, המחלות לא יזהו אותי ויעברו ישר למקום אחר.
בסדר, אני יודעת, אני ילדותית בדברים מסויימים. אבל הינה, יש לי עוד תיקווה. בשבוע שעבר קבעתי לי תור ואפילו לא מצאתי תרוץ לבטל אותו למרות שהיו לי הזדמנויות לעשות את זה. היום אני הולכת, ואעמוד בגבורה מול נזיפותיה של הרופאה, ואבטיח שוב כמו בכל הפעמים הקודמות, שאני אתחיל לעשות פעילות גופנית, ואפסיק לעשן. מעניין אם מישהי משתינו תאמין להבטחות שלי.
אח"כ יש לי יום הורים אצל אורן. פחות או יותר יש לי מושג כללי מה אני הולכת לשמוע. אבל הרבה יותר נעים להתעלם. לא?
הילד מבריז משעורים, נו, ביג דיל, גם אני הברזתי כשהייתי בגילו. אבל זה הרי לא משהו שאני יכולה להגיד למורה, (או שכן?)
זה בטח ובטח לא משהו שאני יכולה להגיד לאבא שלו. למזלו הרע של אורן, אבא שלו היה מלך החנונים שמעולם לא הבריז משיעור, מעולם לא נתפס מעשן בבית ספר, ותמיד הכין שיעורים, לטענתו הוא אפילו נהנה מזה. טוב, הוא גם היה עושה ספונג'ה לאמא שלו, כבר לא מייצרים את הדגם הזה, לכו תסבירו לו.
את הציונים שלו אני מכירה, בשביל זה אני לא צריכה יום הורים, הרי אני חותמת על הבחינות. שימחה גדולה אין השנה בתחום הזה, אבל גם לא צער יותר מידי גדול, ברור לכולנו שהוא יכול להוציא ציונים יותר טובים אבל זה דורש פחות שעות חברה ויותר שעות לימודים, נו באמת, זו גזרה קשה מידי לביצוע. לא?
בקיצור, לא ממש מתחשק לי לא על זה ולא על השני. ואני אעשה את שניהם.
מעניין איזה מהם יכאב יותר.