לטובת אלו שעוד מעט מגיעים לשם, להזכיר לאלו שכבר עברו את זה, ועל מנת לשים את עצמי בפרופורציות , קצת הומור לא מזיק.

סבבה. ( מילה מיוחדת במינה המכילה בתוכה שתי משמעויות הפוכות לחלוטין.)

תרגום ראשון: הכל טוב, נהדר, מלווה בפנים מאירות וחיוך שמח.

דוגמא לשימוש אופייני:

אמא: איך היה בבית ספר היום?

מתבגר:  המורה לצרפתית היתה חולה, איזה סבבה היה.

תרגום שני: חכי חכי אני עוד אראה לך מאיפה משתין הדג, מלווה בשפתיים קפוצות ועינים כעוסות .

 דוגמא לשימוש אופייני:

מתבגר: אמא אני יכול לצאת היום להופעה?

אמא: לא חמודי,

מתבגר: זו המילה האחרונה שלך?

אמא: כן אני מצטערת.

מתבגר: אוקיי סבבה. (כיווץ שפתיים ועינים)

תנוחי ואחותה תרגיעי.

תרגום:  מספיק עם הנידנודים האלו ממילא כל מה שאני שומע זה זימזום מעצבן באוזן.

דוגמא לשימוש אופייני:

אמא: איך קיבלת 70 במבחן? הרי זה המקצוע החזק שלך, ואמרת לי שלמדת.....

מתבגר: נו די כבר אמא, תנוחי.

תיכף ואחיותיה עוד מעט ואח"כ.

תרגום: אף פעם לא, או לפחות עד שלא תתחנני, תאיימי ותעמדי לאבד את שפיות דעתך.

דוגמא לשימוש אופייני:

אמא: חמודי לך לסדר את החדר שלך / לעשות שיעורים/ לאכול/ להתכונן למבחן...

מתבגר: תיכף (וממשיך בעיסוקיו כאילו לא קרה כלום.)  

אני יכול?

תרגום: מילת שאלה שהשימוש בה הוא בד"כ רטורי, כי התשובה האפשרית היחידה היא כן, כל תשובה אחרת תגרום ללולאה אין סופית של חזרה על השאלה שוב ושוב עד שתגרום לאחת משתי התוצאות: תתקבל התשובה הרצויה –כן, או הויכוח יסתיים "בסבבה" במשמעותה השניה (עיין ערך)

דוגמא לשימוש אופייני:

מתבגר: אמא אני יכול ללכת לסרט/הופעה/לקחת לך מהארנק 200 ₪...

אמא: לא

מתבגר: נו, אמא אני יכול...

אמא: לא

מתבגר: נו אמא...

אמא: לא

אחרי שעה וחצי

מתבגר: נו...

אמא: טוב די כבר נשבר לי, כן.

אם נראה לכם מעט מידי,  זה רק בגלל שממילא כמעט בלתי אפשרי להוציא מהם מילה בגיל הזה,  ואתם מוזמנים להוסיף מנסיונכם.