בוקר חדש חברים שלי,

בוקר של יום חדש המתחיל שבוע חדש לאחר שבת לא קלה.

השבת הזו בפעם הראשונה לאחר 17 שנים ביחד שהרגשתי ממש לבד.

הוא לא הלך לשום מקום בגופו הוא היה נוכח, אבל בזה התמצתה כל נוכחותו.

הייתי לבד בדברים הפרקטיים, קניות , הסעות, החלטות, קומזיצים התארגנויות ודאגות.

גרוע מזה הייתי לבד ברגש.

ולראשונה גם ישנתי לבד.

אתם כבר מכירים אותי לא מאתמול, ומיום שאני פה מעולם לא העמדתי פנים, אולי לא חשפתי הכל , אבל מה שכן חשפתי תמיד היה אמת.

כבר סיפרתי לכם על אהבתי אותו, סיפרתי לכם על החברות ביננו, שיתפתי אתכם בקושי הנורא שלי במריבות, עד כמה אני לא יודעת לריב ולא מסוגלת להשאר לאורך זמן במצב של מריבה, ולכן לאורך כל השנים שלנו יחד, תמיד הייתי אני זו שהושיטה ראשונה יד לשלום.

לא עשיתי חשבונות ואני גם לא עושה עכשיו, גם אם חשבתי שצדקתי וכמובן כשידעתי שטעיתי, החלטתי שמישהו צריך להיות זה שדואג לשלום בבית, ולקחתי על עצמי באהבה את התפקיד , וככה עשיתי מה שכ"כ קל לעשות,, עטפתי חולשה באידיאולוגיה ונכנעתי לה.

נכנעתי לחוסר היכולת שלי להיות מנותקת מהאיש שאני אוהבת. לאט לאט התחילה להבשיל בי ההכרה שהתנהגות כפייתית כזו מייצרת חורים שחורים בנפשי, כי על כל פעם שבה מחלתי על כבודי על מזבח שלום המשפחה ותחושת האהבה, הפחתתי מעצמי, ואף שכנעתי אחרים שאני לא ראויה.

ובכן חברים לא עוד.

אלו לא משחקי כבוד שאני משחקת, באמת שלא, אני רוצה להחזיר לעצמי את עצמי.

את מי שאתם פה הזכרתם לי שאני.

לפעמים הייתי קוראת תגובות שלכם, או מכתבים ששלחתם לי במייל  ולא מאמינה, זו לא אני, איך הצלחתי להעביר את עצמי בצורה כזו שהצטיירה האישה המופלאה הזו שהקוראים רואים ואני יודעת שזו לא אני.

אני זוכרת בפעם הראשונה שפנה אלי אחד מכם וביקש ליצור אפיק הידברות נוסף במכתבים אישיים כי מצא עניין במה שיש לי לומר, חשדתי בו כי כוונותיו אינן כשרות, כי לזה קל לי יותר להתחבר, קל לי יותר להבין שרוצים אותי למען הגוף ולא לנפש.

(אולי עכשיו זו הזדמנות לשלוח לו סליחה, והוא יודע מי הוא.)

אולי עכשיו זה המקום גם להגיד לכולכם תודה, תודה ששמתם מראה מול הפנים שלי, תודה שאתם אוהבים אותי.

לא כתבתי את מה שהתכוונתי לכתוב, איכשהו מרגע שהנחתי את הידיים על המקלדת המילים פרצו מתוכי.

אני לא יודעת מה יקרה היום , או מחר, אני יודעת שאני אוהבת אותו, אני יודעת שאני רוצה להיות איתו, אני יודעת שאני רוצה להחזיר את החברות שלנו, אבל הפעם לא במחיר עוד חור בנפשי.

הפעם אני רוצה שהוא יבין שאני ראויה למאמץ.

בבקשה אל תטיפו לי מוסר.

פשוט תהיו לצידי.

אוהבת.