המסטיק ניקורט המגעיל הזה תקוע לי בפה ואין לי איפה לזרוק אותו כי אני יושבת בחדר של נועה. זה משהו נורא הדבר הזה וגם שמתי לב שכל פעם שאני לועסת אותו יש לי מין כאב בגרון כמו צריבה כזו. אז למה לכל הרוחות אני צריכה את זה?
התסובבתי הבוקר כמו איזו מפגרת כשבליבי החלטה שברגע שאני רואה מישהו עם סיגריה, אני משנוררת לו אחת. ולא אכפת לי מי זה יהיה ולא אכפת לי איזו סיגריה זו תהיה. מצידי שזה יהיה מזרון מגולגל. העיקר שזה יעלה עשן.
אף אחד כמובן לא טרח לעבור ליד ביתי עם סיגריה ביד. וטוב שכך. אז חיפשתי נחמה במסטיק ואין שם שום נחמה.
מישהו יכול להגיד לי מתי זה עובר?
כמעט שרפתי את העוגת תפוחים שבתנור.
נכון שהמוח מתפקד פחות טוב בלי סיגריות?
בקיצור, אל תתעסקו איתי. אני עצבנית עכשיו.
הטכנאי של בזק שאמור היה להגיע להתקין את המרכזיה כבר מאחר בעשר דקות. מסכן הוא עוד לא יודעת על איזו משוגעת חסרת ניקוטין הוא עומד ליפול.
יאללה הלכתי, לפני שתגרשו אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
