עוד ענף צמח, עוד שורש העמיק אחיזתו באדמה, אתמול נשבו רוחות בגן, רוחות שעד לא מזמן היו מאיימות לעקור את הצמחים, אבל יכולנו להן, ובערב ישבנו יחד, וביננו שוב תחושת השלווה, וידעתי שהצמח הזה שלנו, כבר לא כ"כ שברירי, הטיפול המסור שלנו בו, לימד אותו לעבור את הסערות ולהשאר שלם. בפעם הראשונה הרגשתי איך אנחנו משתמשים בשפה חדשה, לא רק כשהכל טוב, אלא גם כשיש חילוקי דעות.  זה לא נעים לריב, אבל זה חלק מהחיים, וההרגשה הזו שהצלחנו לעבור את המשברון הקטן הזה בלי שנפער שום חור,  ממלאת אותי שימחה ותיקווה. אני חושבת שאנחנו בדרך הנכונה.    לא, אני לא ממהרת לנוח על זרי הדפנה, אני יודעת שדרך החיים מעכשיו תכלול בתוכה הרבה עבודת גננות, אני לא ארדם יותר בשמירה, כבר עשיתי את הטעות הזו וכמעט שילמנו מחיר יקר.   אבל היום אני מרגישה מעודדת, אפילו מעט שמחה, מותר לי נכון?