מכשיר המירס שלי אוהב לקחת לעצמו הפוגות מהחיים מידי פעם, ומתנתק מכרטיס ה- SIM 

שלו, פשוט מסרב להכיר בו. וכך אני זוכה לכמה שעות של שקט בזמן שהוא נשלח אחר כבוד לתיקון במוטורלה ועד שהוא חוזר משם, ואז הוא  מתרצה ועובד כמו שצריך (עד כמה שמירס מסוגל לעבוד כמו שצריך) עד הפעם הבאה שבה הוא עושה ברוגז.

כך קרה הבוקר באמצע הדרך לעבודה, ולפתע מצאתי את עצמי מנותקת  מהעולם ללא יכולת לנהל את שיחות הבוקר הרגילות שלי.

דווקא הייתה הרגשה לא רעה, אמנם ידעתי שיש לפחות  מישהי אחת שלא מבינה למה נעלמתי לה פתאום וזה דיי ציער אותי, אבל מצד שני גם בענייני עבודה אף אחד לא הצליח להטריד אותי, וחוץ מזה זה רעיון בכלל לא רע להתנתק לפעמים. לא?

העברתי תחנה ברדיו לכזו שמשמיעה מוסיקה והתחלתי לזמר לי, משיר לשיר אני נותנת לעצמי להיסחף יותר בהנאה עד הרגע שמצאתי את עצמי דופקת על ההגה את הקצב ושרה בקולי קולות

I love you, baby,

And if it's quite alright,

I need you, baby,

To warm a lonely night.

I love you, baby.

Trust in me when I say:

Oh, pretty baby,

Don't bring me down, I pray.

Oh, pretty baby, now that I found you, stay

And let me love you, baby.

Let me love you.

בשלב הזה כבר זלגו להן דמעות על הלחיים ותחושת עונג גדול הציפה אותי.

ואז, התנועה האטה, ופתאום חשתי במבט של הנהג מהאוטו שלידי, ומודעות גדולה לכמה מגוחכת אני בטח נראית תפסה את מחשבותי, והלך הכייף.

אח"כ הגעתי לעבודה, ותיקנו לי את המירס.