בפוסט הזה אני עומדת לכתוב את הברכה שכתבתי לבני לבר  המצווה שלו, לפני שנה וחצי כמעט,

למה נזכרתי עכשיו להעלות אותו? יש לך כמה סיבות, האחת היא שאז לא היה לי בלוג אז לא יכולתי, סיבה נוספת היא שפשוט מתחשק לי להעלות את זה לפה, במסגרת תיעוד אישי.

והכי חשוב, שדות ונוי ביקשו, אז שאני אגיד לא?       

אני מודעת לזה שחלק מכם עלולים למצוא את זה משעמם, חברים אתם פטורים מלהגיב.

אני אוהבת וזו סיבה מספיק טובה בשבילי שזה יהיה פה.

חוץ מזה להערכתי כבר היינו יותר מידי כבדים היום. לא יזיק לנו איזה פוסט קליל ורענן ,

זהו נגמרו התירוצים.

חודשים מתהפכת במיטה בלילות

מחפשת מילים מזיזה אותיות

מתלבטת באיזה סגנון לבחור

האם רציני או אולי בהומור?

לפעמים מוצאת את החרוז המושלם

ועד אור הבוקר הוא פתאום נעלם

איך ניתן במילים רגילות להסביר

את האושר הזה  והנס הנדיר

כי את כל שיש בליבי לומר

קשה ככה סתם לשרבט על נייר

שוב ושוב נמצאת בנקודת הפתיחה

איך לחרוז עד כמה אני אוהבת אותך

בדמיוני אני חוזרת לאותו היום

בו נפגשנו לראשונה, אני והצרור הכתום

ג'ינג'י קטן עירני ושליו

נכנסת כמו חץ ישר אלי ללב

וידעתי מיד, וידעת אתה,

ברגע אחד הפכתי שפוטה.

שפוטה לחיוך שלך הזוהר,

שפוטה לכל בכי שאותי מעורר.

הכל התהפך ימים ולילות,

כל שיהוק הפך לחלום בלהות,

כל צעד ראשון תועד בקפידה,

כל מילה הייתה הוכחה לגדולה.

עבורנו היית הראשון בעולם,

המופלא מכל התינוקות כולם.

מאז עד היום 13 שנים,

את כל חלומותינו אתה חוזר ומגשים.

וגם אם יש רגעים של כעס או תוכחה,

הם נובעים רק מאהבתנו אותך.

אט אט גדלת הפכת לנער,

עתידך עומד ומחכה בשער.

יש בך היכולת לעשות הכל

להתגבר על כל תקלה או מכשול, 

ובכל הדרכים שתלך בעתיד

לעיתים בקבוצה לעיתים כיחיד

לפעמים הדרך אליך תחייך

לפעמים פתאום הכל יתהפך,

זכור את הפתגם כי הוא נכון,

אין דבר העומד בפני הרצון.

ובליבך שמור דבר אחד:

לעולם אתה לא תהיה לבד,

יש לך משפחה שאותך אוהבת

תמיד איתך ואותך מחזקת.

ובשמי ובשם כולם

אנו מאחלים לך את כל האושר שבעולם.