שבוע בסימן הורים זה היה.

הכל התחיל ביום שני אחה"צ , בעלי התקשר אלי למישרד, אמא שלו נפלה והוא נוסע לקחת אותה למיון,

התוצאה היתה בילוי במיון עד חצות הלילה, פריקה בכתף ויד קשורה לשבוע.

למחרת אני מתקשרת להורי, סתם כך לשאול מה נשמע, ומגלה שאבא שלי שוכב במיטה עם כאבים בחזה, לא רוצה ללכת לרופא, (והוא בערך חודש אחרי שני צינטורים, זוכרים ?) כמו ילד קטן היה צריך לשכנע אותו לבוא למרפאה. שם עשו לו א.ק.ג והלב בסדר, הרופאה קבעה שפעת.

למחרת בשעה 10 בבוקר אני בדיון רב משתתפים, מקבלת טלפון מאמא שלי, כבר לפי השלום שלה הבנתי שיש היסטריה, לאבא עלה החום מעל 39 , והיא מהלחץ העלתה לחץ דם,  הבנתי שהיא לא מתפקדת, והוא בטח לא.

שוב שלחתי אותם למרפאה, כשבמקביל אני מתחילה לסיים עניינים במישרד למיקרה ואדרש לנסוע אליהם,  הפעם בדקו יותר ביסודיות, התוצאה : דלקת ריאות.

ביום שישי אחה"צ אני מתקשרת לחמותי, לשמוע מה נשמע, איך היא מסתדרת עם היד הקשורה, ואולי היא רוצה לבוא אלינו לשבת, ואז אני מקבלת את הבשורה איתה סיימנו את שבוע ההורים הזה, פרצו לה הביתה.

התוצאה: תיק שהיה בבית והכיל: 900 ₪ מזומן , תעודות ומסמכים, כרטיס אשראי, והתכשיטים שהורידו לה בבית החולים והיא לא שמה חזרה בגלל היד הקשורה.

והיא יושבת בבית בדיכאון ואפילו לא חשבה להתקשר לחברת האשראי לבטל את הכרטיס.

דבר ראשון ביטלנו את כרטיס האשראי שלה, מחר נדע מה הנזק כתוצאה מקניות אם הגנב עשה כאלו, בכל אופן 1500 ₪ כבר נמשכו מהכספומט ,  (כן המספר הסודי היה בארנק, לך תסביר...)

ואח"כ נסענו לקחת אותה לתחנת המשטרה להגיש תלונה. השוטר בתחנה היה כ"כ נחמד, ואני אומרת את זה בלי אף טיפה של ציניות , ראו עליו שכאב לו עליה, ראו שהוא נורא רוצה לעזור לה ולא ממש יכול, כי הזמן שעבר מהפריצה ועד שהגענו לדווח, והעובדה שהיא כבר סידרה את הבלאגאן ואם היו טביעות אצבע כבר היא בטח טישטשה אותן. בסוף כדי להרגיש שבכל זאת הוא עשה משהו בשבילה הוא הדפיס לה את התלונה בארבעה העתקים. לעיתים רחוקות כשאנחנו נאלצים להגיע לרשויות , אנחנו מרגישים שיושב לפנינו אדם טוב, שרוצה רק להקל עלינו, לכן כ"כ חשוב לי לההדגיש את זה, בד"כ אנחנו מקטרים על כל העולם , והינה הזדמנות להגיד מילה טובה.

בסופו של השבוע הזה, חשבתי לעצמי האם זה מתחיל, האם אנחנו נכנסים לצד השני של הגלגל, מתחילים ל"גדל" את הורינו, מאוד קשה לי המחשבה הזו, ההורים שלי לפחות, עוד נראים לי כ"כ צעירים, אני עוד מרגישה שאני זקוקה להם ולא ההיפך.

אני מעדיפה לחשוב על השבוע הזה כצרוף של כמה מיקרים שביד המיקרה התקבצו להם לשבוע אחד.

צרוף מיקרים שלא אומר כלום.

ככה נוח לי לחשוב. עם מחשבה אחרת  אני לא יכולה להתמודד.