בחול המועד אני בחופש, כל שנה. גם אם אין לנו תכניות מיוחדות וגם אם א' עובד, אני בחופש. כל הארגון שאני עובדת בו בחופש. האמת שבמסגרת תפקידי אני תמיד יכולה למצוא דברים שהכי טוב לעשות במחשב בזמן שאף אחד לא עובד עליו, שדרוגים, החלפות נקיונות וכדומה, אבל הפיתוי להתנתק התנתקות מלאה פעם אחת בשנה, גדול מידי, ואם אין סיבה אמיתית לעשות את השידרוג החלפה נקיון וכו', אני לא רואה שום סיבה למה שאני אתעקש לעשות את זה, במקום לשדרג את יכולות הבטלה שלי.

בכל אופן אם אתם שואלים את עצמכם למה אם כך קמתי כ"כ מוקדם בחופש, (וגם אם בכלל לא עלה על דעתכם לשאול) אני אענה לכם, קמתי כ"כ מוקדם הבוקר (שש ורבע, אפילו בימי עבודה אני לא קמה לפני שבע) כי נועה"לה יצאה לטיול עם השומר הצעיר.

והפעם טיול של שלושה ימים, קרי שני לילות, ואם הצלחנו יפה להתגבר על טיולים של לילה אחד, זה לא אומר דבר על היכולת שלנו להתגבר על שני לילות. ולכן כבר כמה ימים הילדה במתח רב לקראת הטיול. הילדה במתח, וכמובן שגם אמא שלה במתח.

ממש עכשיו כשחזרתי מהקן, אחרי שהורדתי אותה שם, ונסעתי בדרך הביתה עם תחושת הכבדות הזו בלב, שאלתי את עצמי, האם קשה לי כי קשה לילדה? ואולי קשה לילדה כי קשה לי? ואיך אפשר לדעת מה משפיע על מה ומה גורם למה, ומה בא קודם הביצה או התרנגולת?

ההחלטה לצאת היתה שלה, לגמרי. (מבחינתי היה עדיף שהיתה מחליטה להשאר בבית) וגם אחרי שהוחלט ושולם הכסף וככל שהתקרב היום והלחץ גבר אמרתי לה שהיא יכולה להתחרט אם היא רוצה, שזו לגמרי החלטה שלה, ולא חשוב אם יחזירו את הכסף או לא יחזירו,  היא צריכה להיות בטוחה שהיא רוצה לצאת לטיול. ההתלבטות נמשכה ממש עד אתמול בערב. ארזנו יחד את התיק, ברכית שלא תכאב הברך, אקמול צינון אם ההתקררות תקפוץ עלינו שוב, ואקמול רגיל לשאר המכאובים, פנס, המון המון טישו, כל פריט נותן איזו תחושה של ביטחון, את הפלאפון החבאנו עמוק בתוך התיק, כי איזה אדיוט הציע שלא יביאו פלאפונים לטיול, ואיכשהו, ממש לא ברור לי איך ולמה, כולם הסכימו, אז החבאנו את  הפלאפון עמוק בתוך התיק, וסיכמנו שהוא שם רק למקרה שהיא תהיה חייבת אבל ממש חייבת להתקשר. ואני יודעת שגם זה עוד משהו שמוסיף לתחושת הביטחון שלה, לפעמים מספיק לדעת שמשהו קיים וזמין, לא באמת צריך להשתמש בו.

וזהו, נפרדנו בקן, את החיבוק והנשיקה (ועוד חיבוק ונשיקה ועוד אחד ליתר ביטחון) עשינו באוטו, שלא יראו.

תהני אמרתי לה. תחליטי שאת נהנת ואז תהני.

נכון שהיא תהנה?

אני כ"כ מקווה שהיא תהנה.

אה, ולפרוטוקול, הסדר היה נהדר, ונמשך משבע בערב עד אחת בלילה, האוכל היה מדהים, האוירה עוד יותר.

גם אתמול, ארוחת החג שהיתה אצלי היתה מאוד מוצלחת.

עכשיו נראה לי שכדאי מאוד לצום עד החג השני. (ועל זה נאמר פחחחח)