אחד הדברים הכייפים בלהיות הורה זה כשאנחנו זוכים להיות שם כשהילד שלנו חווה משהו חדש בפעם הראשונה. 

הפעם הראשונה שהם מגלים טעם חדש, ובמיוחד את הטעם המתוק,

הפעם הראשונה שהם מצליחים לתפוס את אצבעות הרגלים שלהם , שהם מצליחים ללכת לבד, לרכב על אופנים, לשחות.

האור הזה של ההבנה בעינים, של השימחה הגאווה, או סתם התענוג, קשה להסביר למי שלא היה שם בעצמו.

ככל שהילד גדל ההזדמנויות האלו כמובן הולכות ומתמעטות, ויש להניח שמגיל מסויים אנחנו כבר לא נהיה לידם ברוב הפעמים הראשונות שעוד מחכות להם בעתיד.

לכן היה לי כ"כ כייפי לראות את נועה יוצאת אתמול מהמסג' שלה בספא, רצה אלי בזרועות פתוחות מחבקת אותי ואומרת "זה היה כזה כייף, תודה".

היום נועה שלי בת 14, ממש נערה. החברות שלה באו בבוקר ולקחו אותה לחגוג. העולם שלה כבר מלא בהרבה יותר ממני, וטוב שכך.

מזל טוב ילדונת שלי.