לאורן יש מחר בחינת מתכונת במתמטיקה.

לאורך שלושת הימים האחרונים הוא למד נטו אולי שעה.

נכון לרגע זה הוא יושב עם חבר בגינה והם משוחחים על מתמטיקה, לא נראה לי שזה תופס לצורך העניין או יתרום משהו לרמת המוכנות שלו.

אני מודה, עד עכשיו ציוני הבגרות והמתכונות שלו לא משאירים לי מקום לתלונות, (טפו טפו טפו) וכשהוא אומר לי: "נדמה לי שעד עכשיו הוכחתי שהשיטה שלי עובדת" זה אמנם נשמע לי קצת חוצפני, אבל אני גם לא ממש יכולה להתווכח עם העובדה הזו.

ובכל זאת, אני יושבת פה, ומתאפקת לא לשאול, "תגיד מה עם הבחינה מחר" כי הבטחתי לעצמי שאני לא אשאל יותר. אחרי שבפעם האחרונה ששאלתי קיבלתי את התשובה ההיא.

מעניין לראות מה יקרה קודם, הוא יתיישב ללמוד או שהאיפוק שלי ישבר.

(היו לי אלף דברים אחרים לכתוב אבל איכשהו בכל פעם שאני מתכוונת להתיישב ולכתוב עובר לי החשק. לא יודעת למה.)