טוב, אז אני יושבת במשרד, זה לא קורה הרבה בזמן האחרון ומן הראוי היה שאת השעות המעטות שאני פה, אני אקדיש לדברים קצת יותר מועילים מאשר לכתוב פה, נכון? נכון, אז מה? לנוח צריך לפעמים, לא? ובמקרה שלי, רצוי לעיתים קרובות.

אז אני נחה. לזכותי אגיד שהפסקתי לצאת לארוחות צהרים ואני אוכלת מול המחשב. ככה אני לפחות נראת עובדת גם אם אני לא עושה את זה כל שניה ודקה שאני פה.

האמת שאני עייפה לאללה, כל יום מתחיל אצלי בנסיעה לתל השומר  חזרה הביתה להוריד את אורן ומיד שוב נסיעה לעבודה שזה כמו לתל השומר ועוד קצת, וחזרה הביתה אחרי הצהרים. רק מהנסיעות בא לי להתעלף.

היום כשיצאנו ממרפאות החוץ וניסיתי לצאת מהחניה שלושה רכבים נעמדו מאחורי והתחילו לריב מי ראה אותי יוצאת קודם ולמי מגיע לתפוס את החניה שאני עומדת לפנות. זה נס שעוד לא ראיתי הרוגים במלחמה שיש על חניה בבית החולים הזה. בכל אופן ישבתי באוטו, מנסה לנסוע אחורה אבל אין לאן, אני חסומה והם עומדים ורבים. חיכיתי קצת, ציפצפתי קצת, חיכיתי עוד קצת, וכלום. אף אחד לא מוותר. 10 דקות זה לקח עד שיצאתי החוצה והתחלתי לצרוח. אני לא יודעת מי זכה במקום שפיניתי לא התעכבתי לבדוק.

אתמול מותק, החתול שאימץ אותנו, הרג ג'וק ענקי בכניסה לבית, מבחינתי הוא הרוויח ביושר את כל הארוחות שהאכלנו אותו מיום שהוא הרשה לנו לבוא לגור בשטח שלו. מה גם שהמרדף שהוא ניהל אחרי הג'וק היה מצחיק נורא, וביננו לא מזיק לנו בזמן האחרון קצת צחוק בריא.

זהו. חזרה לעבודה. 

(לא מרתק במיוחד אני יודעת, אבל זה מה יש)