עוד לא הספקנו להתעורר משנת הצהרים אתמול, ואני שומעת את השכן קורא לא' בקריאות, איך נאמר, מעט היסטריות. יצאנו מהבית בחופזה לראות הכצעקתה, ומה אני אגיד לכם, ועוד איך כצעקתה, כצעקתה ועוד קצת.

נחש שחור, באורך של כמטר וחצי נח לו על מפתן הדלת של השכן. מותק החתול, שגיבור על ג'וקים, עמד במרחק בטחון ועשה שרירים בצורה של גב מקומר ורחשים מאימים, אבל על הנחש כל זה לא עשה הרבה רושם. הוא הרים את ראשו שלח טסססססס אחד ארוך לכיוון מותק, וזה עשה ויברח ישר מתחת למכונית שלי.

באותו הזמן הצטיידו שני הלוחמים האמיצים א' והשכן, האחד במטאטא, והשני באחד המוטות של גדר העץ שהוא בדיוק התחיל לבנות, והחלו להכות בנחש נמרצות.

אני מתלבטת אם לתאר לכם את הזוועה. נראה לי שעדיף לחסוך לכם אותה. אני רק אספר לכם, להשכלה כללית, שתדעו שחלקי נחש ממשיכים לנוע זמן רב אחרי שנותקו מגופו.

אני מודה  שהנסיון היחיד שהיה לנו בחיים עד כה עם נחשים היה עם הזן שהולך על 2, וזה לגמרי לא הכין אותנו לרמת ההתרגשות והלחץ שהביא זה הזוחל על גחונו.

אח"כ אמרו לנו תושבי השכונה שאלו נחשים שאינם ארסיים אלא אוכלים עכברים, אבל איכשהו לא נראה לי סביר לאמץ עכשיו גם נחשים. מספיק לי מותק. אם כי במחשבה שניה, הוא יצא קצת פארש בתקרית הזו, לא? ואם נוסיף לסיפור הזה את העובדה שערב קודם, בשעה שאכלנו ארוחת ערב בגינה הוא החליט לזנק על השולחן ולנחות ישר לתוך תבנית תפוחי האדמה, אז אולי כדאי לי לשקול שוב את החלטתי המקורית.