אתמול הודעתי לבן יקיר לי שנמאס לי. ושמחר (שקורה בדיוק עכשיו) אני מעירה אותו פעם אחת בלבד. יקום יגיע לשיקום, לא יקום, אני נוסעת לעבודה והוא יפסיד טיפול.

עכשיו אני נדרשת לעמוד מאחורי המילים שלי, ואין לי ביצים.

עוד כשהם היו קטנים אמרו כל המחנכים, אל תאיימי במשהו שלא תוכלי לקיים, כמה זה נכון.

עכשיו אני יושבת פה ומתפללת שהיה די באיום. שבדרך נס הוא בכל זאת ירד בדקות הקרובות כי השעה שבה אמרתי לו שאני יוצאת תגיע בדיוק עוד דקה.

מה עושים? מה עושים? מה עושים? 

אתמול זה נראה לי כ"כ נכון לעשות את זה, אז למה עכשיו אני לא מסוגלת?

הינה חרגתי בדקה.

שיט.

מה אתם אומרים?