כבר כשהירוק של העצים התחיל להתחלף באפור הבניינים, הרגשתי איך זרם החשמל חוזר לי למוח, ואיתו כל המחשבות והטירדות ששמתי בצד למשך סוף השבוע.

וכמו 50 המיילים שחיכו לי בהוטמייל ואיימו להציף אותי, כך גם הטלפונים מהרגע שפתחתי את הסלולרי ואת דלת המישרד הבוקר.

לא יאומן שחלפו בקושי 48 שעות, המרחק בין השקט הזה, השלווה הגלילית , להמולת חיי היום יום נראה כאילו ניתקתי את עצמי מהעולם וחזרתי אליו , לא בנחיתה רכה אלא בהטחה אלימה לקרקע.

יצאנו ביום שישי בבוקר , עד לשעות הצהרים המוקדמות עוד הזכירו לנו החיים האמיתיים את קיומם בצורת טלפונים מידי פעם מהעבודה, אבל ככל שתרחקנו מהמרכז, והשבת התקרבה אלינו, הרגשתי כאילו אנחנו  נכנסים למימד אחר, ב 11:30 הגענו לנהריה, עצרנו להפסקה, הרעיון המקורי היה לשתות כוס קפה, אבל מראה הסועדים בבית הקפה אליו נכנסנו פיתה אותנו והזמנו ארוחת בוקר , יש משהו בצפון, האנשים נדיבים יותר? נראה לי ככה, כי ארוחת הבוקר במחיר זול בהרבה מאלו המוגשות במרכז, היתה גם נדיבה הרבה יותר. הארוחה הזו הספיקה לנו עד הערב.

הגענו לשתולה בצהרים, קיבלנו את הצימר, סגרנו את התריסים, הדלקנו נרות מילאנו את הג'קוזי,ולקחנו את בקבוק היין איתנו למים החמימים והמקפצים.

אחד הרגעים שיכנסו למאגר הזכרונות המרגיעים שלי, יהיה הרגע שבו צפינו בשקיעה המדהימה על הרי הגליל המערבי, מתוך המים המפנקים האלו.

לצערי  את רוב הפעילות של סוף השבוע הזה  מטעמי צניעות אני אצנזר,  רק אציין שפרט לארוחת ערב , טיול רגלי קצר במושב, וארוחת בוקר בשבת (שוב ענקית) על המרפסת המשקיפה לנוף המדהים, לא יצאנו מהחדר.

בשעות אחר הצהרים יצאנו לכיוון יער ציפורי לאסוף את הילדה המקסימה שלנו שהספיק לה לילה אחד במחנה הקיץ של הצופים בשביל להחליט שזה לא ממש בשבילה. ואני חייבת לציין שהיא הוכיחה בגרות דווקא בכך שעמדה בלחץ הרב שהופעל עליה (ועלינו בטלפון) בנסיון לגרום לה להשאר במחנה.

מכיוון שאני מונעת מכם תאור מילולי של הנאות סוף השבוע אני אתן לכם הצצה למקום שהיינו בו, ללא ספק הגליל מלא מקומות קסומים שכאלו, הערך המוסף במקום הזה היו הזוג הנחמד שאירח אותנו, ועשה הכל כדי לתת לנו גם פרטיות מלאה, וגם פינוקים ככל שיכלו לדמיין.

www.shkiaa.ybay.co.il