יש דברים שפשוט אסור לצחוק עליהם,

אתמול אצל pussycat התלוצצתי על כאב ראש, ובמיוחד על הדרכים לרפאו.

ומכיוון שאני פשוט לא יודעת לשקר, כבר באמצע הלילה התעוררתי לקולות פטיש האוויר שהתחיל לקדוח לי ברקה הימנית.

התלבטתי אם להיעזר בתרופה שהמלצתי עליה ל pussycat, אבל הוא ישן כ"כ טוב אז הסתפקתי בשני אופטלגין, בבוקר התעוררתי באותו המצב בדיוק, אתר בניה שלם הוקם בתוך הראש שלי, אז עשיתי את הדבר ההגיוני היחד בנסיבות אלו, נשארתי במיטה.

אז עכשיו אני בבית  , הבעל בעבודה, הילדים ישנים, והראש כואב.

אני רוצה לכתוב כמה מילים על המהומה שנוצרה בעקבות "פוסט ההשמנה" של נוי, אני חייבת להודות שבהתחלה ראיתי בפוסט רק מחקר חביב שיצר רב שיח דיי מעניין לגבי הסיבות שגורמות לנו לקרוא את מי שאנחנו קוראים, לא נפגעתי שנעשתה בי מניפולציה כי היה לי דיי ברור מהתחלה שיש פה איזה ניסוי כלים, ולא היה  אכפת לי להשתתף בניסוי (בסופו של דבר זה לא אקסטזי...) אבל ככל שהמשכתי לקרוא וחזרתי לשורשי הויכוח, הבנתי שהנקודה האמיתית פה היא לא המניפולציה שנוי עשתה או לא עשתה לנו, ובכל מיקרה היא כבר התנצלה (ואני חושבת שיש מקום לסלוח למי שמספיק גדול להתנצל על טעויותיו.) מה שהפתיע אותי בכל הסיפור הזה הוא היחס לטבלה, כמו עגל הזהב שעומד בשערי ישראבלוג וכולם סוגדים לו.

 אולי בגלל שאני נכנסת לישראבלוג תמיד רק דרך תיבת הדואר שלי, אין לי בכלל מודעות לטבלה הזו. (לדעתי , יעשה טוב יריב אם יסלק אותה מעולמינו.)

אנשים, הרי אף אחד מכם לא פתח את הבלוג שלו בשביל הקאונטר או בשביל להיכנס להיכל התהילה הזה, כולנו פתחנו את הבלוגים שלנו בראש ובראשונה כדי לכתוב, את מה שבליבנו, כל אחד ע"פ עולמו , חלק מאיתנו נעזרים במקום הזה כדי לטהר את עצמם משדים של העבר, חלק פורקים את ייסורי ההווה, חלק כותבים בחרוזים חלק בתמונות, נוצרה פה קהילה עם יחסי חברות טובים יותר וטובים פחות, מה לכל זה ולטבלה?

מה לכל זה ולמספר האדיוטי הזה בתחתית הבלוג שלנו, אף פעם מיום פתיחת הבלוג שלי לא חגגתי את המספר הזה, לא כשהיה 1000  וגם כשיעבור את ה-10,000 אני לא אחגוג את זה, אני חוגגת את התגובות של כל אחד ואחד מכם הקוראים שלי, כשאתם באים אני גאה ומאושרת, כשאתם מתמהמהים אני מחכה לכם, כי אתם חשובים לי ,אנשים , אתם והמילים שלכם, לא ההקפצה של המונה.

 כשנתקלתי בכותבת אחת שלא אהבה אותי, החל מימי הראשונים פה , זה כאב לי כי היה שם אדם שרציתי שיקבל אותי ולא הצלחתי, זה כאב, לא העובדה שיש לי מנוי אחד פחות.

יכול להיות שמקסם השווא של הטבלה הזו גורם לחלק מאיתנו לשכוח למה הגיעו לפה ?