כמו כולם גם אני למדתי במסגרת הלימודים לתואר הראשון, קורס בנושא ניהול השינוי. למדתי שם כמה קשה לאנשים לקבל שינוי שהוא מהותי, שיש לו השפעה ישירה על האיכות חיים שלהם, לפעמים זהו שינוי שעשוי לשפר אותה אבל הפחד ממנו גורם לאנשים להרתע ולא לרצות לנסות.

ולמרות הידיעה וההבנה הזו, מצאתי את עצמי היום מתמודדת עם שינוי, ולא באופן חיובי.

ואני מנסה לגרום לעצמי לבודד את החלקים הלא רציונליים שגורמים לי להרגיש רע עם השינוי הזה, את ההרגל, את הקושי בלבנות אמון עם משהו ומישהו חדש, את הרתיעה מדברים חיצוניים, אני מנסה לשכנע את עצמי לשפוט אך ורק על פי פרמטרים אובייקטיביים, ועדיין, יצאתי הבוקר מהשיקום בביה"ח מאיר אחרי הטיפולים הראשונים של אורן שם, בהרגשת מועקה.

אח"כ בדרך לעבודה שפכתי על עצמי משקה בוקר, ולא הספקתי לאכול צהרים לפני ישיבה שהיתה לי בשתים בצהרים ונמשכה באופן אכזרי עד אחרי ארבע, ובגלל זה אכלתי שני בורקס, ורוגעלך אחד, שזה בכלל לא חלק מהתפריט הרצוי לי בימים אלו,  וגרוע מכך, בגלל זה נתקעתי בעבודה עד שש בערב, ופיספסתי תור חשוב שבכלל שכחתי שהיה לי היום.

מכל הסיבות האלו, ועוד כמה שלא פה המקום לפרט, אני יכולה להגיד בלב שלם, מזל שהיום הזה עוד מעט מסתיים.