מחר יום האהבה, ומחר אחותי הקטנה ובן זוגה חותמים חוזה לחיים משותפים,

מבחינתנו זו חתונה למרות העדר הסממנים הדתיים: חופה וקידושין, או סממנים חברתיים : בורקס ורבע עוף.

מחר הם קושרים באופן רשמי את חייהם למרות שבפועל כבר קשרו את  הקשר החזק מכולם ביום שיצרו יחד חיים חדשים אשר ממש ברגעים אלו נובטים בבטנה התופחת של אחותי התינוקת.

אני רוצה במקום המיוחד הזה שלי, להתפלל ולאחל לאחותי שהיא הנפש התאומה שלי , שחייהם המשותפים יהיו כל מה שחלמה וקיוותה שיהיו, שילמדו להתגבר על המכשולים הצפויים להם בהמשך הדרך, שתמיד ידעו לדבר על כל דבר, להקשיב זה לזו, לוותר כשאפשר, להתעקש כשצריך, להיות יחד ולזכור להיות לחוד, ושתמיד תמיד האהבה והחברות יאירו את דרכם.

אני זוכרת את היום שאבא שלנו בא לבית הספר באמצע הלימודים ולקח אותי  לבית היולדות, שם הוא הרים אותי על הידיים שאראה אותה מהחלון, אין לי הרבה זיכרונות מהגיל הזה , אבל את הרגע הזה אני זוכרת כאילו היה אתמול, אני יכולה לעצום עיניים ולראות את האחות מניפה את התינוקת הזו , שאבא אמר לי שהיא אחותי הקטנה,  בקלילות כאילו הייתה שקית חלב.

אני זוכרת את שיחות נפש שלנו , היא נערה צעירה ואני כבר מרגישה בוגרת , מנסה להדריך אותה , להרגיע, לפשר בינה לבין ההורים במריבות גיל ההתבגרות , אני זוכרת אותה הולכת בדרכי בצבא,

אני זוכרת טיולים משותפים בארץ ובעולם, שיחות לתוך הלילה.

אחותי, לעולמים תישארי החברה הכי טובה שלי , אני אוהבת אותך. שתהיי תמיד מאושרת.