את חצי הקניות לערב החג בשילוב עם הקניות השבועיות הרגילות עשינו הערב. עוד לא החלטתי סופית מה להכין, אבל יש דברים שלא צריך להחליט והקניה שלהם מחוייבת בכל מקרה. למשל הבשר למרק, והירקות, והדבש והיין, והתמרים הצהובים והרימונים האדומים, ומפיות יפות, ונרות יפים, ושתיה קרה הרבה שתיה קרה (לבדוק שיש מספיק ויסקי בבקבוק)  והלחץ אמא"לה הלחץ.  

שצה שאלה אם אנחנו מדברים פולנית, מילא מדברים שצה, לדבר פולנית ולהבין אותה זה החלק הקל של הפולניות.

אחרי שחילקתי מטלות בין ראשי הבתים המתארחים, אמא שלי- דגים וקרפלעך, אחותי - מנה עיקרית אחת,  ובת דודתי- קינוחים, חשבתי לתומי שהשאר- מרק, עוד מנה עיקרית, סלטים ותוספות,  יהיה קלי קלות, שכחתי לרגע שבעדה שלי, אין מושג כזה קלי קלות. איך תמיד ארוח נראה לי משהו שאני נורא אוהבת עד שזה מגיע, ולא שאז אני מפסיקה לאהוב, אלא שאני לא יודעת איך להכיל את האהבה הזו.

יהיה מספיק אוכל? לא יחסר? הבית יהיה מספיק נקי לעבוד את מסדר הרס"ר? (אמא שלי כמובן) המרק לא יחמיץ? הבשר לא יתכווץ? ומי אמור להביא את החזרת? מי שמכין את הדגים? ( לא לשכוח להעביר את העובדה הזו לאמא), לכולם יהיה מצב רוח טוב? (להזכיר לאבא להביא עוד כיפות לכל הגברים)

ומתי אחי יודיע לי סוף סוף אם הוא מגיע בהרכב מלא שאני אדע כמה מקומות להכין. כרגע זה עומד על בין 19 ל21, (נדמה לי שכדאי לי להביא עוד שולחן מתקפל מהעבודה.)

כבר אמרתי לחץ?

לפעמים כשאני מתארחת, אני מסתכלת על המארחת, איך זה שכולן תמיד כ"כ רגועות ורק אני מבעבעת כמו סיר חלב שניה לפני שהוא גולש?

אני יודעת, אני יודעת, יהיה אחלה, תמיד בסוף אחלה, אבל אם אני לא אדאג (ואקטר כראוי), איזה עוד הנאות ישארו לי בחיים, אה?