אני חייבת לשתף אתכם בדבר הכי יפה שקראתי בישראבלוג בכל התקופה שאני קוראת פה.

אני יושבת פה במשרד שלי, בוהה במסך והעינים שלי מלאות דמעות.

תגידו לי, כמה ברת מזל אני?

תגידו לי איך לעצור את הזמן. :,(

לפעמים , לא משנה אם אני קרובה להורים שלי או לא..

בא לי מן רגע שאני צריכה ללכת לישון אבל לא מצליחה.. אז אני מתחילה לחשוב לי על בכל מיני דברים..

בדרך כלל אני חושבת על מה יהיה כשאני אהיה ספתא , שההורים לי כבר יתקיימו רק בלב ובנשמה..

ואני פשוט מתחילה לבכות , כמו עכשיו ,

אני אצל ספתא שלי ההורים בטח ישנים ואי מה לראות בטלוויזיה , נימאס לי לקרוא אז נסחפתי לאותה מחשבה שתיארתי ועכשיו אני יושבת כאן וכותבת עם ממחטה ביד.. אני פשוט רוצה להיתקע בגיל 21 (אחרי הצבא כשהחיים באמת מתחילים) ולעצור את הזמן , שהזמן פשוט לא יזוז ולא נזדקן לא נמות פשוט נמשיך את החיים כרגיל בלי למות..

בגלל זה אני חושבת שגיל זה סתם מס' מטופש שלא אומר כלום..

אז אני חושבת שאין טעם יותר לימי הולדת או כל הדברים האלה...

 

אני פשוט רוצה להמשיך לחיות אבל אני לא יודעת איך לעצור את הזמן..

תגידו לי איך עושים את זה..

 

אז לסיום , אני רוצה לנצל את הפוסט הזה ולאומר להורים שלי שאני הכי אוהבת אותם בעולם ושבשבילי הם חיים גם אחרי המוות

 

אז אמא אבא אני אוהבת אתכם ושום גיטרה או חברה או להקה או בעל לא יגרום לי להפסיק לאהוב אתכם ולחשוב עליכם!

 

נועה.