יום אחד קם לו זוג באמצע החיים ומחליט לצאת להרפתקה חדשה.
למה? מי יודע, אחרי שנים של עבודה , חובות , ילדים קטנים, סוף סוף אפשר קצת להרים את הראש וליהנות מההישגים.
ודווקא אז אוחזים השנים ידיים ומחליטים לקפוץ ראש לבריכה.
שנייה אחרי שהרגלים עוזבות את דופן המקפצה פתאום הם חושבים, "מה עשינו?" ואולי אין מים בבריכה ונשבור את הראש, ואם יש מים, אולי הם קרים מידי אולי חמים מידי, למה קפצנו? ולחזור אחורה כמו בסרט שמריצים לאחור אי אפשר.
עכשיו הם באוויר מתחילים את הצלילה לקראת היעד שבהתחלה נראה מבטיח ועכשיו מאיים.
והרי יכלו לשבת על כיסא נוח ליד הבריכה לשארית חייהם .
קצת משעמם? אולי , אבל בטח לא מפחיד.
רצו להגשים עוד חלום שנראה אפשרי להשגה, אז מה? איפה כתוב שחלומות חייבים להגשים?
אבל הזוג הזה יודע, הרי הם בדקו את הבריכה הם יודעים שיש מים, והמים לא קרים מידי ולא חמים מידי, זה רק הפחד, שמעורר את כל המחשבות האלו.
והכי חשוב הם עדיין אוחזים ידיים, וביחד שום דבר לא גדול עליהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
