ככה אנחנו רגילים לחשוב, למשפחה אנחנו נולדים. או לפחות מתחתנים. אתמול גיליתי דרך חדשה לייצר משפחה. אין לי מילה אחרת לתאר את מה שהיה פה אתמול בערב.

כשהתחלתי את דרכי בישראבלוג כמגיבה המסתתרת תחת הכינוי גם כן אמא, שרירי הרגלים היו מתכווצים לי אחרי כל תגובה שכתבתי. הייתי מסתכלת לצדדים לראות אם אף אחד לא רואה אותי.

כשהתחלתי לכתוב בעצמי הייתי עצורה , מפוחדת, היו פעמים שהרגשתי ערומה בתוך המחשב.

את שמי הפרטי התחלתי לתת במשורה ליחידים ששאלו. ענת הייתה הראשונה שידעה את שמי ודיברה איתי באי סי קיו. אח"כ התחילו מיילים עם טליק, ולאט לאט שרירי הרגלים שלי השתחררו והתחלתי להרגיש בבית.

תראו איזו דרך עשיתי מאז. אתמול פתחתי את בייתי ואת ליבי לארבעה חברים שלי מישראבלוג , ענת, אמל"ש שדות וטליק. בלילה של לפני המפגש חלמתי שמגיעה השעה של המפגש החברים מגיעים ואני בכלל לא מוכנה, לא הכנתי שום דבר לאכול, לא ניקיתי את המרפסת, והכי גרוע, אני עם הבגדים של הספונג'ה השיער שלי פרוע ואני כולי מיוזעת ומסריחה. ככה לחצים מקבלים אצלי ביטוי בחלומות.

המציאות הייתה הרבה יותר מוצלחת (אם יורשה לי להעיד בעצמי) , במציאות השולחן היה ערוך כשהגיעו החברים, אני הייתי אחרי מקלחת והבית היה נקי. הדבר היחיד שנשאר מהחלום היו דפיקות הלב שלי כשנשמע הצלצול בדלת, ידעתי שאני עומדת לפגוש אנשים שאני מכירה כ"כ טוב ולא מכירה בכלל.

אנחנו מתחבקים כ"כ הרבה בבלוגים שלנו, אבל איך אני אחבק במציאות מישהו שזו הפעם הראשונה שאני רואה?  כ"כ בטבעיות, ראשונה נכנסה ענת, מה אני אגיד לכם, כאילו אחותי נכנסה אלי הביתה , זה היה כ"כ טבעי שפשוט הייתי יכולה להישבע שאנחנו מכירות כבר מזמן, אפילו ניסינו לחפש מאיפה.

איזו בחורה ענת, מדהימה. ישר עזרה לי במטבח, סילקה מיד כל תחושה של מבוכה.

ענת את נהדרת.

בעלה של ענת התחבר לכולנו באופן מיידי, איש מדהים, את החיבור בינינו הכותבים עוד אפשר להבין הרי אנחנו מכירים כבר תקופה ארוכה, פשוט הוספנו עוד חלק לפאזל, אבל הוא שלא קורא את הבלוגים שלנו, איך הוא הצליח להגיע אלינו ישר ללב?  

אחריה עמדו בדלת טיפה נבוכים טליק ושדות.  שני אחים, את החיבור בניהם רואים מיד, תחושה של נוחות יש להם אחד עם השני,  ואני והם מביטים מחייכים מתחבקים, וזהו עברה המבוכה. איך לא, הרי זה טליק האיש שחיבק אותי מאז היום הראשון שלי בישראבלוג, האיש ששכנע אותי לפתוח בלוג משלי, שעודד אותי, נתן לי להרגיש אהובה ומעניינת, הרי זה הוא ואת החום הזה אי אפשר לפספס, אם היה שולח מתחזה במקומו ברור לי שהיינו מרגישים מיד.

טליק אתה חבר שאני  מאושרת שרכשתי לי, אני יכולה רק לקוות שאתה מרגיש אותו הדבר.

ושדות, מספיק להסתכל בעיניים הירוקות האלו ולטבוע. שדות, שבכל פעם שאנחנו משוחחים בבלוג או במיילים בטלפון ועכשיו גם בחיים, מעלה אותי לדרגות שלעולם לא הייתי מעזה להעלות את עצמי לשם. שדות שיודע לראות רק טוב באנשים שמולו, שגורם לי להרגיש יפה, חכמה, מיוחדת, אמא נפלאה.

שדות איש שיחה מרתק. איש נפלא.

סבא גאה ששלף את התמונות של הנכד וגרם לכולנו להתמוגג בהנאה.

אחריהם באיחור קל הגיעו אמל"ש בעלה ושני הילדים המדהימים שלהם, כמה שמחה הם הכניסו הביתה שני הילדים האלו, הבית שלי שכבר שכח  איך נשמעות קריאות צהלה של ילדים קטנים, אתם לא יודעים איזה כייף זה לראות את שני הראשים חלקי השיער האלו אחד בלונדיני השני ג'ינג'י, מתרוצצים בכל הסלון  ממלאים את הבית בקריאות צהלה, לאכול אותם.

אמל"ש ואני כבר חברות ותיקות, ממיע היה הבונוס של המפגש, יקירתי, אני קוראת אותך את יודעת , קוראת את החששות שלך ההתלבטויות הפחדים, אני רוצה להגיד לך שמי שמסתכל עליכם  מהצד ורואה את השקט הנפלא הזה בניכם, את מבט האישור  והגאווה בעיניים של ממיע כשאת מדברת, את זוכרת את פוסט השלווה? יקירתי יש לכם את זה, את רק צריכה לפקוח עיניים ולראות. זה שם , זה קיים, זה אמיתי,

את זקוקה למילות אהבה, אבל אם תקשיבי עם הלב תשמעי אותו צועק לך אהבה, רואים  זה בכל מבט שהוא מביט בך.

את זוכרת מה כתבתי לך כששלחת לי את התמונה שלכם? אתם אנשים שקל לאהוב. לא רק בתמונה בעיקר בחיים.

והילדים שלכם... טוב מה אני אגיד לך את יודעת איזה חשק עשיתם לי...

הייתה לי אתמול בערב חוויה מאוד מיוחדת, אתמול בערב הבנתי שאפשר לבחור גם משפחה כי ככה הרגשתי, אולי אני תמימה, בוודאי יהיו כאלו שיגידו, מה את עושה דרמה מכל דבר? כולה מפגש, מחר כל אחד מהמשתתפים יכול להעלם לך מהחיים, נכון, זה יכול לקרות. איכשהו לא נראה לי סביר שזה יקרה.