אתם יודעים חשבתי על זה קצת. למה אני כ"כ מתעצבנת מהחוק הזה? הרי הוא לא חדש, כבר מזמן אסור לעשן במקומות ציבוריים, ותכלס, אני מסכימה עם זה.

האם מי שלא מעשן צריך לסכן את בריאותו בגללי? ברור שלא. אז בעצם אין לי שום דבר נגד החוק עצמו.

רק אחרי שחשבתי קצת הבנתי מה כ"כ מפריע לי.זה לא החוק, זו השימחה לאיד.

פתאום קמים כל הלא מעשנים ונהנים להכריז כמה אנחנו מגעילים ומסרחים ואיזה יופי שסוף סוף שמו אותנו במקום שיאה לנו, קרי כלובים קטנים סגורים ושנחנק מהעשן של עצמנו. מה יש? אם אנחנו כ"כ נהנים להרוג את עצמנו, אז שנעשה את זה קצת יותר מהר. גם עישון אקטיבי וגם פסיבי בכל שאחטה ארורה של סיגריה.

מה אני אגיד לכם, כן זה גועל נפש. ואני אדם חלש שלא מצליח להגמל מההרגל הרע הזה. אני פוגעת בבריאות של עצמי, ולהתנשק איתי... טוב עיזבו לזה אני לא מוכנה להסכים להתנשק איתי זה דווקא דיי כייף.

וזה בדיוק העניין, אני לא מעשנת נגדכם. אני מעשנת נגדי. או בעדי, או מכל סיבה אחרת אבל אני עושה את זה לעצמי. לא לכם.

אני לא מעשנת ליד לא מעשנים. ומי שכן, זה בסדר גמור להעיר לו על זה. אפילו לתת לו קנס.

אבל תפסיקו להתייחס אלי כאל אויב האנושות.

ותרשו לי לפנות בסיום דברי באופן אישי לבחורה הזו במשרד שלי, שרק לפני חודשיים הפסיקה לעשן ומסתובבת כל היום בפרצוף צדקני ודואגת שנמלא את החוק ככתבו וכלשונו למרות שמהיום שהיא הפסיקה לא עישנתי לידה: שלא תעזי להכנס אלי למשרד. המשרד שלי מוכרז בזאת כחדר עישון. (וזה בהחלט במסגרת החוק) הכניסה אסורה ללא מעשנים. אתם מריחים יותר מידי טוב וזה מגעיל אותי.

והלוואי שאצליח להפסיק. בחיי.