כבר כתבתי בעבר על העובדה שהילדים שלי מחזירים אותי לילדות שלי, בהמון מישורים,

בהזדהות שלי עם החוויות שלהם טובות ורעות כאחד, בזיכרונות שהסיפורים שלהם מעוררים אצלי.

אני מסתכלת עליהם ולפעמים רואה אותי לפני הרבה שנים.

דבר נוסף שאני נהנית ממנו הוא לקרוא את הספרים שלהם.  הבן שלי נמצא עכשיו בתקופת ספרי ה"פילוסופיה על החיים" , אין לי שם אחר לקבוצה הזו של הספרים אבל אפשר למנות בהם את האלכימאי, אל תיגע בזמיר, ספרי הרמן הסה וכדומה.

השבת מצאתי אצלו את הספר ורוניקה מחליטה למות של פאולו קואלו.

 מכיוון שזו הייתה שבת של בטלה מוחלטת, לקחתי את הספר ואחרי כ-4 שעות סיימתי אותו והחזרתי אותו למקומו.

ורוניקה , בחורה בת 24 מחליטה שהחיים משעממים אותה , שום דבר מעניין לא קורה והשגרה שהיא חיה בה וצפויה לחיות בה כל חייה מדכאת אותה והיא מחליטה לשים לחיים האלה קץ. לאחר ניסיון ההתאבדות שלה, היא מוצאת את עצמה בבית חולים לחולי נפש עם הידיעה המזעזעת, אמנם הצילו באופן מייד את חייה, אבל היא יצרה נזק בלתי הפיך בליבה והיא צפויה  למות תוך 5 ימים.

מה שקורה מרגע זה כמובן מאוד צפוי, ורוניקה מגלה את טעם החיים. על סף הקץ היא חווה הנאות חדשות ומבינה שתמיד יכולה להתגלות משמעות חדשה לחיים. הסוף הידוע מראש גורם לה לראות ולהעריך כל דבר באור חדש. גורם לה לרצות להתענג על מראה ההרים, על נגינה בפסנתר, על עוד אורגזמה, על האהבה.

אמל"ש שואלת בפוסט שלה מהיום , למה אנחנו לא מעריכים את הברור מאליו :

"וחשבתי על הדרך בה אני תופסת את החיים שלי. כמה מובנים מאליו בעיני הם הדברים הכי חשובים בחיי. המשפחה שלי, הקטנה והמורחבת. כמה לא מובן מאליו זה לגדול במשפחה תומכת ומסייעת. כמה לא מובן מאליו זה למצוא אהבה כזאת גדולה, לגדל ילדים בריאים ומקסימים. כמה לא מובן מאליו זה לעבוד בעבודה מעניינת ומתגמלת שמאפשרת גם זמן למשפחה."

וזה כ"כ נכון, למה ורוניקה צריכה לגלות כי נותרו לה 5 ימי חיים בלבד בשביל להעריך את מה שהיה מסביבה תמיד. ולמה אנחנו נזכרים להודות רק לנוכח מציאות אחרת ששמה לנו מראה  מול העיניים.

אני יודעת שאני בנאלית להחריד, אני יודעת שאת מה שאני כותבת עכשיו כתבו כבר רבים לפני, ובכל זאת אני חושבת שאף אחד לא באמת נתן תשובה למה אנחנו כאלה...

(חוץ מזה כמה שירים כבר אפשר להמציא בכלל?)

"ד"ר איגור שקל את הטיעונים באריכות והחליט: זה לא נורא. כל יום שתחיה יהיה בעיניה בגדר נס – דבר שהוא ממילא נכון, אם מביאים בחשבון את כל הדברים הבלתי צפויים שעשויים לקרות בכל רגע של קיומנו השביר."