אחרי יומיים מתישים בבית חולים, אחרי יום שלם של המתנה מורטת עצבים, וצום של אורן, שלחו אותנו הביתה בלי כלום. דחו את הניתוח.

למה? אין לי מושג, אולי הניתוח לפניו נמשך יותר זמן מהמתוכנן, אולי הגיע ניתוח חרום, האפשרויות רבות ולא נתנו לנו הסבר. רק הודיעו לנו שאפשר ללכת הביתה ויזמנו אותנו שוב בשבוע - שבועיים הקרובים.

אני התעצבנתי, א' אמר שככה זה ואין טעם להתעצבן, שזה קורה ואין מה לעשות.

אז תודה לכל המתגייסים בתפילות ואחזקת אצבעות, תשארו בהיכון לפעם הבאה.

אני יצאתי מכל הסיפור עם מיגרנה שלא ברא השטן ולכן הולכת ישר למיטה.