זה פוסט לאמל"ש חברה יקרה

שכ"כ רוצה לדעת מה קרה

למה  פתאום אני מסתתרת

למה כמעט וכבר לא כותבת

האם זה בגלל שאני עצובה?

או אולי בכלל זה רק לטובה?

הבוקר אמרת שטוב לי בחוץ

ולכן הבלוג פתאום לא נחוץ,

אולי, אנני יודעת, באמת

אבל תראי אני  עדיין קוראת.

עדיין מגיבה ובאמת מתעניינת

את כל החברים פה עדיין אוהבת

ולמי שחולה ממש דואגת.

אפילו אחרי מי שמעצבן אני עוקבת

כמו ללחוץ על שן כואבת.

כששמח שמחה,  עצובה כשעצוב

מציצה בקאונטר, אפילו שהוא לא חשוב.

מחשבות בצורת פוסט עוד רצות לי בראש,

אז נראה לי שאין כ"כ ממה לחשוש

נכון לעכשיו, אני פה נשארת

וגם אם לא כל יום כותבת

אני יודעת שאתם אותי מקבלים  

גם כשאני מייצרת  פחות מילים.

נכון?

 סתם רוח שטות שנשבה בי אחרי שיחת טלפון הבוקר עם חברה כ"כ טובה שמצאתי לי פה.