לפני לא הרבה זמן, בסה"כ חודשים ספורים, היתה לי חברה טובה שדיברה איתי בטלפון כל בוקר וכל אחה"צ. היא ברכבת בדרכה אל ומ העבודה, ואני באוטו בדיוק באותו המצב.  גם אח"כ המשכנו באותה שיגרה תוך כדי עיסוקי העונג שלה בפסק הזמן מעורר הקנאה שהיא לקחה לעצמה מעבודה.

באותו הזמן גם היתה לי חברה (הייתי נותנת קישור אבל הבלוג שלה, ברוב חוצפה, פרטי.) שנהגה לשוחח איתי במהלך יום העבודה בצ'אט של הג'ימייל.

ואחות יקרה (הייתי נותנת קישור אבל אין לה בלוג לעצלנית) שעשתה אותו הדבר אבל בדואר אלקטרוני.

כך היה יומי מלא תוכן מלבב של שיחות בטלות עם נשים אהובות.

ואז ביום אחד, החליטה האחת לחזור לשוק העבודה ועוד בשעות מוזרות כאלו שכמעט ולא מאפשרות לנו לקיים את שיגרת שיחותינו הברוכות.

השניה לרפד את הקן לקראת העוללה שבדרך.

והשלישית  גם היא נטשה אותי מסיבותיה שלה.

ולפתע מצאתי את עצמי,  כבר זמן מה, שקועה בעבודה כאילו אין דברים חשובים יותר ביקום. וזו חברים, ממש שערוריה. מזל שעוד יש את המקום הזה לספק מידי פעם הפוגות קצרות. 

בנות, אם אתן במקרה מגיעות לפה, אני קוראת אתכן לסדר. מה בדיוק חשוב לכן יותר ממני? אה?