בשבוע שעבר לא זה שמסתיים היום, אלא אחד קודם, ההורים שלי היו בנופש. כשהם חזרו בתחילת שבוע זה, הצעתי להם שיבואו להדליק איתנו נר ראשון של חנוכה,  בשל כל מיני התחייבויות קודמות, זה לא הסתייע וקבענו להפגש בערב שבת (קרי היום) להדליק נר רביעי יחד וגם להנות מארוחה משפחתית במתכונת  מצומצמת. אבל אז אמא שלי אמרה: "לא ראיתי את הילדים של אחותך כל השבוע, אני נורא מתגעגעת אליהם", ואני חשבתי לעצמי כמה נחמד זה יהיה להדליק נר עם דניאל שהוא עדיין בגיל ששר בגאווה את שירי חנוכה, ולא כמו ילדי שמסתכלים עלי בזעם כל פעם שאני מתחילה להוציא את קולות הקרקור האלו מהפה אלו שאני מתעקשת לקרוא להם שירה, והם קוראים להם זוועה. ומיד התקשרתי לאחותי שיבואו גם.

למחרת אבא שלי התקשר ואמר: "איך את עושה דבר כזה, מזמינה אותנו ואת אחותך, ואת שני אחייך לא?" נו נו, לעשות ייסורי מצפון לפולניה קשישה זה הרי הדבר הכי קל בעולם, ומיד התקשרתי לאחים שלי. "שטויות" אמרתי לעצמי, "קטן עלי, נכון שלא תכננתי ארוחה גדולה, אבל תכניות הרי נועדו שישנו אותם לא?"

אתמול בערב בעודי שוקדת על התפריט ורשימת הקניות (האמת שסתם קראתי בלוגים, אבל זה נשמע יותר פולני ככה) גיסי מתקשר אלי ואומר לי שהיתה אי הבנה והוא כבר הזמין את אבא שלו ואחיו אליהם, נו, יאללה תביא גם אותם אמרתי. עוד שלושה אנשים, פחחחח מה זה בשבילי? אז נכון שכולה רציתי להדליק נר עם ההורים שלי, ויצאה ארוחה ל15 משתתפים, אבל יהיה שמח וזה הרי מה שחשוב. נכון? נכון. 

 התכנון שלי היה להכין ארוחה חלבית, יש לי במקפיא פילה סלמון, יחד עם פשטידת כרישה , רביולי תרד, מרק בטטה, סלט ירוק וכמובן לביבות לכבוד החנוכה יש לי ארוחה לתפארת,  אלא מה, אחי הבכור צריך אוכל אמיתי ופשטידות בשבילו זה נשנוש של בחורות ולא אוכל של גברים, אז עשיתי כמה התאמות בתפריט(הוספתי חריימה, חריף זה גברי לא?)  עדכנתי את רשימת הקניות, וקדימה הפועל לעבודה.

ממש לפני שהלכתי לישון אתמול, אני מקבלת אס אמ אס מאחותי: "מצטערת אל תכעסי אבל אנחנו לא נגיע." תוך רגע צנחה רשימת האורחים ב7 אנשים. 

בקיצור תוך יממה פלוס מינוס עברתי מהדלקת נר צנועה למשתה רב משתתפים וצנחתי שוב.

לא משעמם. רק מה, עם מי אני אשיר עכשיו ?