יום חדש הפציע, שום דבר לא השתנה אבל אני מרגישה מעט יותר מחוזקת. 

אני חושבת שאני מתחילה להבין מה אני רוצה ואיך אני רוצה לעשות את זה.

ישבתי הבוקר והעלתי את המחשבות שלי לגבי המשך הדרך שלי על הכתב, כשהדברים כתובים הם מתחילים להתבהר, ובמקום בליל של מחשבות מפוזרות במוח שמכניס לחוסר שקט ופחד, יש איזו תחושה של "תכנית עבודה".

אני עדיין עצובה, אבל אני חושבת שאני פחות פוחדת. יש בי יותר כוח ממה שאני נוטה לזכור.

מישהו אמר לי אתמול, את יכולה להיות אחראית רק לעצמך, אני חושבת שזו צורת ההתייחסות שאני צריכה לאמץ לעצמי. אני יכולה לתקן רק את עצמי, לא את כל העולם.

אני חושבת שאני אהיה בסדר בכל קונסטלציה שתתרחש.

אני מקווה לפחות.

תודה על התמיכה והחיבוקים. אני חושבת כמה פעמים כבר נזקקתי לכם ותמיד באתם. בלי שאלות, בלי תמורה, פשוט הייתם פה בשבילי. בכל המשברים שפקדו אותי בשנים האחרונות והיו כאלו לא מעט לצערי, תמיד הייתם פה. זה לא משהו שאפשר לקחת כמובן מאליו.

אני רוצה שתדעו כמה אתם נהדרים.