לקפוץ למים זה לא קל. בטח לא כשקר מסביב, ולא בטוח מה מחכה שם בפנים.

אבל אני יודעת שיותר מידי זמן ישבתי על שפת המים, ולא מצאתי את האומץ לצלול. גם לא היה מי שיחזיק לי את היד ויקפוץ איתי יחד.

היום יש בי את המידה המספיקה של נחישות לקפוץ לבדי וגם לדרבן אחרים להצטרף אלי.

אני פוחדת, ומלאה ספקות, אני יודעת שיש מצב שאחזור החוצה רטובה קרה ולא במצב טוב יותר ממה שאני היום, אבל בשביל הסיכוי שהצלילה הזו תוציא אותי חכמה יותר ויודעת יותר ועם יותר כוחות וכלים להתמודד, בשביל הסיכוי הזה אני מוכנה לקחת את הסיכון.

(אני כותבת רק בגוף ראשון כי אני לא יכולה לדבר בשם אחרים, אבל אני מקווה ומאמינה שאני לא לבד בהחלטה הזו)

אז זהו, עשיתי מעשה, ועכשיו נראה.