בגן אהבתי את א1. הרבה אני לא זוכרת מאז אבל זכור לי שתמיד בשעת ריכוז דרשתי לשבת רק לידו. כבר אז גיליתי רכושניות לגברים שלי.

אח"כ במשך כמה שנים איבדתי עניין במין השני ולא זכורות לי אהבות סוערות בכיתות הראשונות של בית הספר היסודי,  שנים מאושרות אלו היו.

בכיתה ו' הגיע ילד חדש לבית הספר , א2 , ילד יפה, בלונדיני, עינים כחולות, תלמיד טוב. מיד התאהבתי.

לצערי הוא בחר בי להיות ידידתו הטובה, בשעה שפיזז כפרפר מפרח לפרח בין כל חברותי, ולי נותר רק לשמוע את חוויותיו הרומנטיות מכל הכיוונים, ממנו ומהחברות. אתם יודעים כמה זה כואב לאהוב בסתר מישהו שרואה בך אחות? כמה קיוותי שיום אחד הוא יגלה גם אותי... זה לא קרה, מה שכן קרה זה שיום אחד מישהי מהנשמות הטובות בסביבתי  סיפרה לו איך אני מרגישה, מאותו יום גם ידידים כבר לא היינו. ככה ביליתי את השנים האחרונות של בית הספר היסודי נושאת את לפיד האהבה הנכזבת על כל תענוגותיה, כתבתי ביומן דפים על דפים של כאב לב, נעצתי בו מבטים מלאי ערגה בכל הזדמנות, (מה שלא עשה אותי יותר חביבה עליו, אלא ההפך) קראתי את שירי רחל ושפכתי גלונים של דמעות.

ואז הגיע החופש הגדול לפני התיכון, באחד הימים בבריכה הכרתי את ע'.

"בואי נסי לחשוב לאחור

בואי נסי לאותו יום לחזור

 חיפשת את א' כל אותו היום

אך במקום א' מצאת את ע' והכל השתנה לך פתאום.

הוא הושיט את ידו לעברך ,

את חייכת והושטת ידך.

וכך זה התחיל בחיוך כה רגיל

ובאותו הליל

יצאתם לטייל

הייתם קצת פזיזים ונמהרים

כשהחלטתם שאתם חברים

אבל שטויות זה הכל חוויות....

 .....

שלושה חודשים ו18 יום

חלפו ועברו ממש כמו חלום

וסרבת להאמין כה רצית אשליה

אבל הכל כה ברור היה

הוא סיפר על זו האחרת בה התאהב פתאום

ואת הרגשת כה מנוכרת אך יפה אמרת לו שלום."

ככה כתבה לי חברה אחרי שהאושר הקצר הזה הסתיים.

(השיר ארוך ומתאר את כל השלושה חודשים האלו אבל אני חוסכת פרטים מיותרים)

שלושה חודשים וחצי נמשכה החברות הזו, והיתה נפלאה כמו שמתארים בספרים, הנשיקה הראשונה, הטיולים לאור הירח, הבילויים בימים ובלילות, שלושה וחצי חודשים של אושר שנגמרו בצורה כ"כ אכזרית, הוא היה חייב לעבור הלאה, כ"כ הרבה בנות יפות, כ"כ מעט זמן... לי כמובן זה לא הפריע שוב לשאת את לפיד האהבה עד סוף התיכון. מהיותי בחורה מאוד פרקטית, הבנתי מהר שע"מ לשמור על מעמדי החברתי עלי למצוא נחמה בזרועותיהם של גברברים אחרים, ופה ושם היו חברויות שניחמו אותי בארבע שנים האלו בהן קוויתי  שיום אחד יתעורר ע' ויראה מה הוא מפסיד. האמת שבסופו של דבר הוא התעורר, אבל כמו שקורה בד"כ ,זה כבר היה מאוחר מידי, כי  כבר הכרתי את א3, זה היה  בצבא.

 מכיוון שהפוסט הזה מתחיל להיות ארוך מידי, ההמשך יבוא...