הבוקר התעוררתי בשעה חמש , שני דברים הביאו לי נחמה, האחד שיש לי עוד שעה לישון, והשני שזה היום האחרון של השבוע.

כל בוקר אני קמה ב6, מתקלחת, מתלבשת, מתאפרת, מסתרקת, שותה כוס קפה וב- 6  וחצי לוקחת את א' לעבודה, חוזרת הביתה מעירה את הקטנה, יורדת למטה מכינה ארוחות בוקר , סנדוויצים לביה"ס,  צהרים לי ולהם, לוקחת אותה  לביה"ס (כי תמיד היא מצליחה להיות מוכנה רק ברגע האחרון) חוזרת  הביתה, עולה למעלה מעירה את הבכור, יורדת, מנקה את המטבח כי כל מה שעשיתי עד עכישו + מה שנשאר בו מאתמול בערב יצר מהומה לא קטנה.

בשעה 8 ועשרים בערך אנחנו יוצאים, הוא לביה"ס, אני לעבודה, מגיעה למישרד, אחרי קריאת בלוגים וקצת זמן איכות אתכם, אני פונה לעמל יומי,  עובדת לפחות עד חמש וחצי שש, ומגיעה הביתה בסביבות שבע בערב.

בשלב הזה, חברים,  כבר אין לי כוח להזיז ריס.

אבל, אני מכינה ארוחות ערב,  מדברת קצת איתו, קצת איתה, וקצת איתו (אם מתחשק לו), לפעמים קצת עזרה בשיעורים, אם צריך ובד"כ צריך מקפלת כביסה מול הטלויזיה, לפעמים גונבת קצת זמן מחשב או קוראת,  מתקלחת, אוספת בגדים זרוקים בחדרים לכביסה המלוכלכת, אומרת ומנשקת את  מי שמסכים ללילה טוב ואל תשכחו לכבות טלויזות.

ואז אני  נכנסת למיטה, נורא רוצה לעשות סקס, גם פיזרנו  לעצמנו הבטחות כל היום,  אבל אין לי כוח להרים את הטוסיק. ואני חושבת לעצמי, טוב שיתחיל, אני כבר אכנס לעניין עוד מעט, אבל גם הוא מת מעייפות, וחושב בערך אותו הדבר,  אנחנו שוכבים במיטה ואפילו להושיט יד לאיזה איזור אסטרטגי בגופו של השני אין כוח, אז אנחנו  ממלמלים "עוד מעט סוף שבוע, נעשה את זה כמו שצריך", מתכרבלים לתנוחת כפיות ונרדמים, איזה מזל שאלוהים ברא את העולם ב6 ימים והשאיר לנו את השבת לקצת תענוגות.

ולפעמים אני חושבת , למה אני לא נפגשת עם חברות, למה אנחנו לא יוצאים סתם לשתות משהו גם באמצע השבוע, אני שומעת  וקוראת פה דיי הרבה על אנשים מופלאים כאלו שמצליחים גם לחיות ,

 רואים סרטים, הולכים להצגות, נפגשים עם חברים , אוכלים במסעדות, מחזיקים מאהבים, מאיפה יש לכם הכוח??????