מאיזו סיבה לא ברורה תיבת הדואר שלי החליטה לשבוק חיים, יומיים נתתי לה הזדמנות לחזור בה מההתעלמות הזו ממני, והיא בשלה, הרגע פתחתי תיבה חדשה, שנה לקח לי להתרגל לקודמת, שנה ייקח לי להתרגל לזו, אין ספק. ברור לי לחלוטין שברגע שאסיים לעדכן את הכתובת החדשה בכל המנויים שלי (בתקווה שלא אפספס אף אחד) התיבה הישנה תתעורר לחיים.

ככה זה, אפרודיטה אלת האהבה רודפת אחרי מי שבורח ממנה ובורחת מפני מי שרודף אחריה.

ואני, מה בסה"כ אני מבקשת? קצת יציבות, קצת נאמנות, אפילו מתיבת דואר.

חג שמח חברים.