אז נתחיל בסוף, אתמול הייתי ביערות הכרמל, והיום אני בעבודה. ללא ספק אתמול היה יותר טוב.

הפעם הראשונה שנחשפתי למקום המקסים הזה, היתה לפני 10 שנים, ביום הולדת 30 של אחותי, אח"כ נסעתי עוד פעמיים עם א' בימי נישואים שלנו, והפעם שוב חגגנו לאחותי יום הולדת. בעצם חגגנו לשלושתינו אמא שלי אחותי ואני, אבל התרוץ הרישמי היה יום ההולדת העגול שלה.

עכשיו, אני מנסה להבין למה הפעם טוב עד כמה שזה היה , לא נפעמתי כמו בפעמים הקודמות, ויותר מיכך אני חייבת להודות שמידי פעם אפילו איבדתי את הסבלנות על ההקפדה המוגזמת הזו על השקט, חלילה וחס אם ישמע קול צלצולו של טלפון מיקרי, או לחש זהיר בסולריום, שם נחים האורחים אחרי שעבדו מאוד קשה בקבלת טיפול ספא.

ואני חושבת שההבדל נובע מהמצב ממנו אתה מגיע אל הנופש הזה, מכיוון שבכל הפעמים הקודמות הגעתי לשם מבית עם שני ילדים קטנים ותובעניים, השקט הזה היה כמו תרופה לנפשי הצמאה לקצת מנוחה. והפעם אני מודה, זה לא המצב. לא נעים לי פולניה אדוקה שכמותי להודות, אבל כפי הנראה החיים שלי דיי נוחים כיום. (ששששששש אל תגלו שאמרתי את זה) לפחות מספיק נוחים בשביל שלא ארגיש את הנפש הנפעמת אל מול העובדה שאני לא צריכה לעשות כלום. ממש כלום במשך יומיים וחצי.

כי ביננו, אם אני באמת לא רוצה לעשות כלום, היום בניגוד ללפני כמה שנים, אני יכולה. לא כל הזמן, אבל נניח בשבתות. לא?

מה אני אגיד לכם, יש יתרונות בקשישות היחסית הזו.

בכל אופן, לעצם העניין , היה אחלה.

קודם כל אני מאוד גאה בעצמנו בשלושתינו שעברנו את השלושת הימים המרוכזים האלו בלי פעם אחת אפילו שהתרגזנו אחת על השניה, לא יודעת איך זה קרה, אולי השלווה הכללית שיש שם במקום, מצליחה להרדים כל רגש שלילי שעלול להתעורר.

אפילו לגמרי ההיפך, סיטואציות שביום ביום מעצבנות אותי, הצלחנו למצוא בהן את ההומור ופשוט צחקנו.

מפאת כבוד המשתתפות אני לא נותנת פה פרטים, אבל אני בטוחה שלכל אחד ואחד מכם יש כל מיני דברים כאלו עם האנשים שהוא אוהב. 

חוץ מזה, מה אני אגיד לכם, שלושה ימים של אוכל משובח, טיפולי ספא המפנקים את הגוף והנפש (טוב, במקרה שלי רק טיפול אחד יען כי קמצנית אני, אבל בחיי שזה היה מעולה) , הרבה שקט , נוף מהמם, ואפילו קצת פעילות ספורטיבית (בחיי הלכתי לחדר כושר, וגם שחיתי, אני מאוד גאה בעצמי)  אז מה יכול להיות רע?

הינה אני אספר לכם אנקדוטה אחת שתבינו עד כמה המקום הזה מצליח לנתק אותך מהשיגרה.

בשבת בבוקר התעוררתי לקולות הCNN בטלויזיה, למה אחותי בחרה לראות דווקא את החדשות בCNN אני לא יודעת, אבל באופן אינסטנקטיבי התחלתי לקרוא את פס הכותרות שרץ בתחתית המסך כשאני חושבת לעצמי, אולי יהיה שם משהו על הארץ, ומיד נזכרתי, פסיכית שכמוני, הרי אני בארץ.