"עובדים עלינו, עובדים בחורף, בקיץ, בצהרים עובדים עלינו ישר בעיניים עובדים עלינו בפנים ואנחנו לא לומדים, לא לומדים כן, לא לומדים, כן, לא לומדים, לא לומדים"(מילים יוסי בנאי, ביצוע מופלא של הגשש החיוור)

זוכרים את החשמלאי?

כמו שהוותיקי הבלוג יודעים , זכינו במשפט, יופי לנו. השימחה החזיקה מעמד זמן קצר בלבד. כי זה שזכינו במשפט לא אומר שיש סיכוי שנראה את הכסף.

אחרי שהתקבל פסק הדין, הוא הגיש בקשה לביטול פסק דין, ולשימחתינו היא לא התקבלה, אז מה? נראה לכם שראינו כסף? יוק.

חיכינו קצת, ואז פתחנו תיק בהוצאה לפועל. אבל כסף אין.

הגשנו בקשה לביצוע עיקול מטלטלין. שילשלנו לקופת המדינה עוד כמה זוזים, וכסף אין.

גם מטלטלין לעומת זאת אין. כי האדון פשוט לא טרח לפתוח את הדלת למעקלים והם הלכו כלעומת שבאו.

ואז בצענו עיקול על חשבונות הבנק של האדון, שוב אנחנו פותחים את הארנק ומשלמים, אבל מה, עבריינים לא עובדים עם חשבונות בנק, אמנם נמצאו שלושה כאלו, ובשלושתם יחד היה שקל אחד שלם.

מכיוון שהאדון הצהיר על עצמו כנכה המקבל קצבת נכות, הגשנו בקשה לעקל את הקיצבה מביטוח לאומי, מסתבר שאין קיצבה ואין נעלים.

אמרו לנו תוציאו צו מאסר. (192 ש"ח מצאו דרכם מהכיס שלנו לקופת המדינה) אבל צו מאסר אי אפשר להוציא על כל הסכום, וראש ההוצאה לפועל אישר לנו 3000 ש"ח, מתוך חוב של כמעט 21,000 ש"ח. אז מה יצא לי מזה? שאלתי את הבחורה הנחמדה בהוצאה לפועל, תקבלי את הכסף הזה היא אמרה, ואח"כ תבקשי עוד צו מאסר, וככה הלאה עד שתקבלי את כל החוב.

לומר לכם את האמת? עייפתי, אני על הסף של לוותר על הכל כבר. רק המחשבה על פרצופו הצוחק עלי לא נותנת לי מנוח. כי היום חברים, זה כבר מזמן מעבר לכסף. היום זה כבר עניין של צדק שחייב להעשות. עד מתי רשעים יעלוזו?

ובשביל מה בכלל מישהו טורח במדינה הזו לשלם את חובותיו? הרי ממילא אם אתה מוכן קצת להתאמץ בשביל זה, אף אחד לא יוכל לגבות אותם.