אוף איתה. כל פעם שאני צוללת לתוכה מסיבה בלתי ברורה, קשה יותר לצאת ממנה. בא לי לכתוב ולא בא לי לכתוב, אני כותבת בראש המון התחלות של פוסטים אבל לא מצליחה להביא אותם לידי בשלות על המסך. "יש לי כל ההתחלות אך אין לי ת'סיומת" משהו כזה לא?

אין לזה סיבה אמיתית, סתם.

ערב חג שבועות היום, החג האחרון בשנה, וסידרנו לנו סוף שבוע ארוך לקחת הרבה אויר לחודשים הקרובים חסרי החגים המצפים לנו עד שיבואו  חגי תשרי. 

הבוקר נזכרתי שלא התארגנתי לארוחת חג חלבית כראוי למסורת חג השבועות, מכיוון שמחר אנחנו מוזמנים להורי, נראה היה לי שאנחנו מסודרים מהבחינה הזו,   

אבל איך אני אתן לערב חג לעבור כאחד מערבי החול? לא בבית סיפרנו, אז גייסתי את מעט היצירתיות שיש לי והכנתי ארוחת ערב חלבית עשירה באחוזי שומן ויש לקוות שתהיה גם טעימה. (ברור שתהיה, עוד לא פגשתי משהו ששפכו עליו שמנת מתוקה והוא לא היה טעים).

האמת שמאחורי הקשקשת חסרת המשמעות שאני מורחת פה על המסך, מסתתרת לה מועקה קטנטנה. פיצפונת אך מטרידה, אחד השעורים בחיים שפיספסתי הוא השיעור שבו מלמדים להגיד "לא", ולהיות שלמים עם זה. בשבוע שעבר אחותי ביקשה ממני להחליף רכבים כי הם נוסעים לצפון והאוטו שלי  יותר גדול,  יותר נוח, וגם יותר בחינם מבחינת צריכת הדלק שלו (רכב חברה, אתם יודעים). בד"כ אין לי בעיה להענות לבקשות מהסוג הזה, אלא שהיום כשגם אורן שותף לאוטו, אני צריכה שהאוטו שנשאר בבית יהיה כזה שגם הוא יוכל לנהוג בו.ז.א שהביטוח שלו יתאים לנהג חדש/צעיר, ושהוא יהיה בטיחותי ונוח לנהיגה.

ומסתבר שלאוטו שלה לא רק שאין ביטוח מתאים אלא שאין לו בכלל ביטוח מקיף, ונוסף על כך ברגע האחרון היא נזכרה לספר לי שהוא גם עם גיר רגיל ולא אוטומטי.

אני יודעת שאני היסטרית קצת יותר מהרגיל, אבל אני חושבת שגם אדם סביר היה מתקשה עם הנתונים האלו, פוטנציאל הצרה שטמון בהם הוא לגמרי לא זניח.

נניח שהוא ידפוק את האוטו, אפילו דפיקה קטנה, כמה אי נעימות יכולה להווצר מהסיטואציה הזו, לא ככה? ואני אפילו לא רוצה לחשוב על דברים גדולים יותר. ז.א לחשוב אני ממילא חושבת, אני לא רוצה להעלות אותם בכלל על הכתב.

בקיצור, אמרתי  מצטערת, אבל לא.

ומיד הרגשתי חרא. אחות מחורבנת. כי לא משנה כמה עד כמה אני שלמה עם ההחלטה שלי, זה לא הופך את העובדה שאני מאכזבת מישהו שאני אוהבת לקלה יותר.

אין פה מסקנה , אין פה הארה, אין פה כלום. סתם תחושה לא נעימה.

טוב נעבור הלאה שפכתי שיתפתי לא צריך להתעכב על זה.

פינת האורח:

מסר אישי מא': טליק, מה דעתך משחק הפתיחה של משחקי היורו?

אני כל הזמן אומרת לו לפתוח בלוג משלו ולדבר שם עם מי שהוא רוצה על מה שהוא רוצה, אבל הוא מתעקש להשתמש בשרותי הבלוג הזה, נו, נישואים זה שותפות לא? 

חג שמח חברים.