בוקר יום שלישי, לכבוד העבודה שמחכה לי הערב, אני מרשה לעצמי בוקר רגוע. אז התעוררתי חצי שעה שלמה מאוחר מהרגיל,

ב-6.5, ולקחתי את א' לעבודה.

 לאט לאט אני מסיימת את עבודות הבוקר השיגרתיות, הקטנה כבר נשלחה לדרכה (הפעם הלכה ברגל) הגדול כבר מתארגן, בין לבין הכנתי פשטידת תרד, מרק עוף, ואורז עם ירקות, שיהיה מה לאכול בבית, אתמול כבר היינו צריכים לאלתר ...ברוך יהיה מי שהמציא את האוכל הקפוא בכלל, ומוצרי הסויה בפרט.

האמת שלבשל זו גם דרך טובה בשבילי להרגע ולנקות קצת את הראש מהתחרישים שרצים בו כל הזמן, אני לא יודעת למה אבל כשאני נמצאת לפני עבודה גדולה, אני עושה אותה שוב ושוב בראש, כאילו שלא אשכח, אבל הרי לא אשכח, קודם כל הכל רשום סעיף סעיף, כל מה שעומד לקרות היום, מה אני צריכה לעשות, מה שאר החברים בצוות, ובכל זאת התעוררתי הלילה ב4 לפנות בוקר, מחלום אדיוטי לגמרי שכמובן קשור לפרוייקט, מרגישה ניצני כאב ראש, ירדתי לקחת כדור וחזרתי למיטה, ואני שוכבת במיטה מחכה לשינה שתחזור אלי, ומוצאת את עצמי עושה בראש את א' ואת ב' ומנסה שוב ושוב לגרש את המחשבות האלו, וניסיתי לחשוב על דברים מרגיעים, דמיינתי לי את עצמי על חוף הים בשעת שקיעה יושבת על קו המים, ניסיתי לדמיין את השמש האדומה יורדת לים, את הרוח הנעימה, את מגע המים על כפות הרגלים, וכל הזמן קפצו להן המחשבות הטורדניות על העבודה. לפעמים הראש שלנו לא ממש בשליטתינו. בסופו של דבר נרדמתי רק כדי המשיך ולחלום את אותם דברים בדיוק...

 הלכתי עכשיו להציץ על הפשטידה, הבית מתחיל להתמלא בריחות נעימים של אוכל, המרק מבעבע על הגז, והפשטידה מזהיבה בתנור, איזה ריח מגרה יש לה.

עוד מעט הבן יצא לבית ספר, אני אעלה להתקלח, אתלבש, ואצא.

את הפרוייקט עצמו נתחיל בסביבות השעה 14:00 , מכיוון שהוא דורש השבתה של המחשבים, אנחנו נאלצים להתחיל בשעות הצהרים ולגלוש ללילה ע"מ להפריע מה שפחות למהלך החיים התקין בארגון.

כבר אמרתי לכם שאני בלחץ? נדמה לי שכן.