א' אומר שהוא בראש של בשר, אני דווקא בראש של דגים, ושניינו עמוק בלב חושבים שהכי מתאים לנו מרק עם לוקשים פיג'מה ואחד נגד מאה.

אחרי כ"כ הרבה שנים, אתם כבר יודעים שהרצונות שלכם לא תמיד יהיו מתואמים לא במהות, או בזמן או במקום, אבל למדתם כבר למצוא את הדרך להתגבר על המכשלה הזו.

יום נישואים, 20 שנה, וצריך לחגוג. למה צריך? כי ככה.

אז לבשתי את המכנסים השחורים , אלו שעוד לוחצים לי במותן למרות כל המאמצים, וא' את המכנסים החומים וככה אפשר היה לראות שאנחנו מציינים ארוע שראוי להפרד לכבודו מהג'ינס לערב אחד.

אני התעלמתי מהמיגרנה שדוכאה עם הרבה אופטלגין במהלך היום אבל עדיין הציקה, והוא התעלם בגבורה מהמחושים שלו, ויצאנו.

מצאנו מקום שמגיש גם בשר וגם דגים, וגם יש בו מוסיקה לא רעה והרבה אנשים להסתכל עליהם, וים ממול עם תרנים של יאכטות בשביל הרומנטיקה.

סה"כ היה בסדר, אבל איכשהו היתה לנו תחושה שיכול היה להיות לא פחות טוב, עם מרק עם לוקשים, פיג'מה ואחד נגד מאה.

ככה זה אחרי 20 שנה.

וממילא בשביל החגיגה האמיתית, לא צריך בשר ולא דגים, לא מכנסים שחורים שלוחצים במותן, ואפילו לא פיג'מה.