" הם פשוט שיחקו. רק רצו להנות.
הם התעללו בהן.
עקרו את עיניהן.
תלשו את הציפורניים עם השורש,
ולאחר מכן את האצבעות.
הם אנסו אותן עם בקבוקים.
שבורים.
עם סכינים.
הם עינו את הבת במשך 4 שעות
ובסוף עשו עסקה.
הם מפסיקים לענות אותה,
כשתגיד
להרוג את אימא.
וכך עשו.הרגו אותה מול עיניה וזיינו.
ולאחר מכן הפסיקו להתעלל בבת.חנקו אותה.
מתוך הסרט "תא עינויים" (תרגום חופשי) שאני רואה עכשיו.זה לא הסוף
לעולם לא יהיה לזה סוף.
הסרט עוסק בשני חוקרים של מקרי רצח והתעללות מוזרים. מראים קטעים ותמונות בלבד מהמקרה הזה. איך אונסים אותן,מחזיקים אותן,יורקים,מכבים סיגריות,מכניסים את הבקבוק השבור ושוברים אותו עוד יותר עליה.שלושה אנשים.
זה לא רק הסרט. כולנו יודעים שזה קורה באמת.
הוא רק סיפר לה את זה. והמילים כאילו נחרטו בלבי, כמו חוטי תייל עטפו את הנשמה.
למה?
"הם פשוט נהנו" לא מסביר דבר. אין שום סיבה שבעולם.
איך?
מאיפה הם שואפים את האכזריות הזו, הלא אנושית כל כך? והרי לא מדובר במפלצות מהחלל החיצון.
שונאת. שונאת.שונאת אנשים.
נתנו לכם הכל! את האויר, את אור השמש, את הרוח הנעימה שתלטף את עורכם!
נתנו לכם רגליים ללכת ולחקור וללמוד,את הידיים לעשות ולפתח את הדברים היפים!
נתנו לכם לב, להרגיש את האהבה שסביבכם, שכל אחד יכול להפיק!
נתנו לכם מחשבות,שכל, שייחודיים רק לכם!
נתנו לכם את כל מה שהאדם צריך. הכל ללא תמורה חזרה.
העולם (היה) יפה כל כך... העולם עדיין יפה כל כך בפנים! כל כך נפלא ונהדר.העולם נתן לכם חיים.
למה?!
למה?!
מדוע האנשים הורסים הכל? נוקמים ,לא סולחים, סובלים ורק גורמים סבל לאחרים.
העולם היה יפה כל כך...
לעולם לא יהיה לזה סוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A Scar on the Moon