Love is the Red of Blood
When there's no one who cares to listen |
| 6/2009
לא
אין לי כבר כוח לכתוב.
לחפור כאן, אחרי שחפרתי לעצמי בשכל כל הערב.
אין לי כוח להזכר בהם, עד שיש לי מישהו נחמד שמדבר איתי ולא מתנהג מגעיל, אפילו אם זה לכמה דקות.
אין אפילו איזה שאלון מעניין למלא?
אין מה לעשות. ומחר צריך לקום מוקדם.
וואי, שוב לא הייתי כאן מלא זמן ועד שנכנסתי לעדכן אין לי כוח לשפוך את כל הזפת שבלב.
מוזר, אפילו לא שמתי לב איך שהזמן טס והאנשים עדיין לא יוצאים מהלב שלי.
כתבתי על ד' עוד בפוסט הקודם (לפני שלושה חודשים?) ועל א' בכלל כמעט בתחילת שנת בלימודים וזה עדיין מרגיש לי חדש.
או שזה האקסאל,או הסיגריות והניקוטין, או שהעצבים, המחשבות, או שהילד החמוד הזה שמתכתב איתי עכשיו...
אבל אני פשוט לא מצליחה להרדם. וזה לא טוב, לא טוב בכלל.
איזה דברים מוזרים יש לי במחשב... טוב שהעברתי תמונות ששמרתי בכיתה ד'.. יש לתמונה הזאת תוכן בכלל?
למה אהבתי אותה כל כך? טוב נו, בלי נוסטלגיות ופילוסופיות עכשיו (בלע בלא אנשים משתנים ושיט...)
אלך לעצב תמונה חדשה לבלוג המסכן הזה =/
כמה שאני אוהבת אותו ^^
(וואי, הרגשתי כל כך חרא כל זמן הזה,הבנתי שהכל בגללי אבל בכל זאת אני מרגישה בסדר עכשיו XD)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A Scar on the Moon