לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Love is the Red of Blood


When there's no one who cares to listen

Avatarכינוי:  A Scar on the Moon

מין: נקבה

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2009

שוב "בבית".


שוב בדידות, שוב היא שותה, שוב המכות, שוב צעקות, שוב לא רגע מנוחה, שוב כמו שפכה, שוב בשפלה...

שונאת להיות כאן. מצד אחד זה כמו מקלט, החדר הקטן שלי,שבינתיים מפוצץ בדברים שלי, כך שאני בקושי יכולה לזוז או למצא בו משהו.

אבל הוא שלי.

אפילו שהוא נמצא בדירה שלה ובבעלות שלה. הוא שלי ואני עושה בו מה שבא לי.

לבד.

כאילו שלא עברו יומיים וכולם כבר שכחו ממני. או שלא התחילו להתגעגע כמו שאני מתגעגעת וכבר רוצה לראות את כולם.

מדהים כמה בני אדם יכולים להווה כזה חלק משמעותי בחיי ואני אהיה בשבילם סתם פס,אפילו בקושי.

זהו, רק עוד שנתיים. ויגיע האפור הריק הזה שאין לי מושג מה יהיה בו איתי, איפה אהיה? איך אעביר את כל השטויות שלי לתוך הריק הזה?

אפילו עכשיו, לחופשה קצרה אני לא מצליחה לסדר את הכל לגמרי.פשוט זורקת ומשאירה בצד, מאחסנת.

מתי אסדר את הכל? איפה אעבוד? מתי אחזור פעם הבאה הביתה? לנסוע לקורס קיץ באוניברסיטה או לא? שום להיות לגמרי לבד בסביבה של זרים מוחלטים, לאכול ולהיחנק, לשבת בכיתה ולהתעניין אבל לא להבין דבר. להכריח את עצמי להאמין שאני נהנית.

מה יהיה שנה הבאה? מי תהיינה שתי הבנות שתסבולנה אותי איתן בחדר? שונאת לא לדעת כלום ולגשגש באפלה את דרכי.

הדרך לשום מקום.

לאן כבר יש לי להגיע? לסיים ביה"ס? בשביל מי?

זה בדיוק כמו להפסיק לעשן... בשביל מי?

לעולם לא אעשה בשביל עצמי דבר, תזדיינו לכם ואל תבקשו הסברים. אני שונאת את עצמי ולא מגיע לי שום יחס של כבוד או יחס, בכלל.

אני שמה זין על הבריאות שלי, כי היא מילא בתחת ועל איך שאני ניראית, כי אני תמיד אבל תמיד מכוערת ואני שמה זין ענק-ענק על העתיד שלי.

על כסף, על פרנסה, על משפחה בבית וורוד עם כלב וחתול, בעל בוגד אבל יפה ושלושה ילדים מסכנים שמשמשים יותר כחיות המחמד.

לא. אני לא אהיה כזאת.

מבחינתי לגור בקופסת קרטון ברחוב, עדיף. כי זה מה שמגיע לי.

זה מה שאני מאמינה שמגיע לי ואין אף אחד בעולם הזה שישנה את דעתי.

יותר מדי שנים זה מה שהכניסו לי לראש, למודעות שלי - אני שום דבר, לא מגיע לי שום דבר ואסור לי לבקש דבר,איך אני מעיזה בכלל?!

אז מי את, מנהלת יקרה, שתגידי לי שמגיע לי הכל? שמגיע לי כל מה שאני ארצה, שמגיע לי להגשים את חלומותיי?!

מי את, מנהלת יקרה, שתבכי מול הפנים שלי ותגידי "הייתי לוקחת אותך אליי הביתה לו יכולתי"? את חושבת שאת אימא שלי?

אין לי אימא.

נקודה ואין המשך ואין איך לשנות את זה.

אימא שלי, אלכהליסטית וזונה, שהיתה בכלא, נאנסה, שאיחלה לי להשתין דם והרביצה לי עד שלא נותרה בי רוח, אימא שלי איננה.

לאותה האישה, שקראה לי שרמוטה קטנה וקללה אותי עד סוף החיים, אולי עוד היתה לי טיפת חמלה. אני האמנתי שהיא אימא שלי. עובדה שהאמנתי שאני דומה לה ועתידי זהה להווה שלה,גם אני אהיה זונה, אמרתי לעצמי אז. גם אני אשתה ואשכח את הבעיות שאימא שלי גרמה לי ליצור. אשכח הכל ויהיה טוב.

עכשיו? האישה שעומדת מולי, שאומרת לי מה לעשות וחושבת שזה מה שטוב בשבילי, למרות שאני כבר די גדולה ויכולה להחליט בעצמי. היא רק מזיקה לי , היא יודעת את זה ולא אכפת לי.

אישה אנוכית ואכזרית שדורכת על כווולם כדי לנצח באושר שלה, להתחתן עם גבר שהיא חושבת שיפתור לה את כל הבעיות. רק בשבילו? בשבילו הפכת לכזאת מפלצת? לא,את לא אימא שלי.

אומנם התחזקת, עלית למעלה אחרי הנפילות של העבר והשתקמת. אבל הפכת למשהו הרבה יותר גרוע.

הייתי כבר מעדיפה לספוג עוד ועוד מכות, הייתי מעדיפה להשתין דם ולראות אותך צוחקת עליי, מאשר לחוות את מה שאת עושה לי עכשיו!!!

שוב לבד.

מפחדת לצאת החוצה, אבל גם אין אל מי לצאת. ניתקתי קשר עם כולם, רק חברים בביה"ס יש לי. וכמה חבל, הם שוכחים מקיומי ולא שואלים לשלומי. גם לא ישאלו, אני יודעת. ככה זה כל קיץ.

רק אני, לבד, בראש של עצמי, שופכת ושותה שוב את הרעל שמצטבר בפנים. מחוסר מעש.

אולי החופש הזה יהיה אחר. אולי אצא לבלות במרכז, אצא למסיבות ואשתכר ואז אתחרט, כי הינה – אני הופכת להיות דומה לאימא שלי, האימא שנעלמה ועזבה אותי באמצע החיים. הינה שוב התנשקתי עם גבר זר, ולמרות שהסכמתי אני מרגישה שניצלו אותי. כן, אצא לבלות...

שונאת את עצמי. שונאת.

את פשוט דראמה קווין קטנה ומגעילה, אנוכית, מפגרת, מכוערת ושמנה, עצלנית וכפוית טובה.

את כל דבר רע שאפשר להיות.

 

תמותי כבר, תצילי אותי.

נכתב על ידי A Scar on the Moon , 20/6/2009 22:17  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לA Scar on the Moon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על A Scar on the Moon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)