| Psychobabble all upon your lips |
| 9/2009
רבוטה
הפכתי למן זומבי עבודה.
חוץ מבחינת שינה הכל כ"כ קשה.
זו עבודה יותר קשה ממה שדמיינתי לי
ז'תומרת, ידעתי שעבודה עם ילדים היא עבודה לא קלה
זה לא שאינלי נסיון בעבודה שכזו
אבל לא תיארתי כמה אנרגיות זה יכול לשאוב ממני.
היום שלי נראה פחות או יותר ככה:
קמה בשעה סבירה, נאמר 10.
מתארגנת, לוקחת את הזמן שלי בבוקר [כי זה פחות או יותר הזמן היחידי שיש לי בשביל עצמי].
לוקחת את הילד מהגן ב- 1 בצהריים. הלוך וחזור ברגל, דרך לא קצרה.
מגיעה הביתה, משכיבה את הילד לישון לאיזה שעתיים.
בינתיים אוכלת ארוחת בוהריים, נחה, עושה כל מיני סידורים שיש לעשות.
הילד קם, נותנת לו כמה דק' להתאפס ומכינה לאכול משו קל לאחה"צ.
ואז.. מסביבות 4 בערך עד הערב אני איתו.
כולל מקלחות, ארוחות ולהשכיב לישון.
היום שלי נגמר בסביבות 10.
ואז כל מה שאני רוצה לעשות זה לשקוע מול המחשב ולישון.
בסופו של דבר אני הולכת לישון מותשת כל יום בערך ב1.
אבל אני לא סתם מטפלת בילד.
אני מטפלת גם בכל הבית
מן סוג של אוֹפר..
שזה אומר: כביסות, כלים, קניות, סידור כללי של הבית ונקיון.
אז אם לרגע חשבתם שכל מה שאני עושה זה רק לטפל בילד מ- 1 עד 10 בלילה, טעיתם!
אני מטפלת בכל הבית.
וזה ממש לא קל, בייחוד כשההורים לא נוקפים אצבע פה.
אני מתעסקת פה עם שני הורים "בני 5" וילד בן שנתיים.
הכלהכל אני אוספת אחריהם.
הכל אני עושה פה, אפילו להיות מן הורה שלישי לילד.
וזה לא נגמר
האמא בחודש תשיעי להריונה,
מה שאומר שאוטוטו היא יולדת כבר
רק אתמול היא יידעה אותי שיש מצב שבסופ"ש הזה היא תקפיץ אותי בחזרה.
אז ככה שעוד מעט עוד ילד יווסף למשפחתם וזה אומר שזה עוד ילד לטפל בו.
אני מקווה שלפחות בהתחלה האמא תטפל בו ותתן לי קצת חופש וקצת זמן להתרגל למצב החדש.
למרות שתינוקות לא מעיקים כ"כ. ואניאוהבת תינוקות(:
מבחינה חברתית ישלי פה חברה אחת מהאזור, בת דודה ומסתכם בזה בערך.
כל החברים הטובים נשארו מאחור, במושב.
ואני דיי מנודה מבחינה חברתית,
אין כ"כ עם מי לצאת ולמי יש זמן לזה בכלל, או כוח.
אבל תמיד הייתי מן מתבודדת כזאת,
לא הפריע לי הלבד שלי עד כדי כך.
ועדיין לא מפריע, אבל לפעמים בא לבכות למישו
וזה קשה כשהכל נעשה בדרך כ"כ אלקטרונית ולא מציאותית.
אבל זה גם מלמד אותי להעריך את הבית, החברים, הצחוקים הקטנים.
וגם.. זה מכין אותי לקראת הצבא.
אבל אחרי הכל
אני מאוהבתת בילד עליו אני שומרת!
הוא מתוק, דיי נוח, לא עצבני או מעצבן, קצת מתיש אבל פשוט חמוד שאין כמותו.
ואני אוהבת את האווירה פה שיש בבית
את האמא והאנרגיות שלה.
ועם כמה שקשה פה, אני מצליחה לשמר ולחדש את האנרגיות שלי.
אני חושבת שזו העבודה הראשונה שלי שאני אוהבת באמת.
אחרי הכל, אני אוהבת לעבוד קשה.
ובינתיים הכל בסדר, באמת שבסדר.
קצת מתיש, אבל לפחות אני זוכה לשקוע בשינה עמוקה מרוב העייפות.
עכשיו אני מנסה לאחר את הגיוס שלי,
הגיוס המקורי אמור להיות ב- 19 לאוקטובר.
הסיבה הראשונה לכך היא שאני באמת רוצה להמשיך לעזור להם,
בייחוד בגלל בואו של הילד החדש טרם נולד.
והסיבה השניה היא שאחרי הכל, משכורת גלובלית של 5500 ש"ח לחודש לא באה ברגל(:
עבודה קשה, מגורים בת"א, כסף טוב, עבודה עם ילדים, משפחה נהדרת ורצינית.
מה אפשר לבקש יותר מזה? (:
חפרתי, על הזיןשלי.
היה לי הרבה מה להוציא ונמאס להפיל על אנשים.
שבוע מקסים!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MichluTheFairy