נראה שהקלדה של פוסט של מעל חמש שורות מפעילה משהו במחשב שגורם לו לכבות. זה בהחלט הקש ששבר את גב הנאקה...
קטע משוחזר זה נשמר בטיוטא אחרי בערך כל מילה שנייה. [שמור]
אמילי זוחלת לה בסלון, גוררת צעצועים, משחקת, שרה, עומדת, יושבת ובאופן כללי עירנית ביותר. אני לעומת זאת על הספה מול המחשב, מעולפת עם הלשון בחוץ.
אני אמורה ללמוד למבחן אבל כרגע אין כניסה לחומר לימודי למוח שלי. האמת היא שדי שכחתי מה רציתי לספר... אבל המחשב כאן, אני כאן, אני לא מסוגלת ללמוד ויש לי שתי ידיים פנויות אז אפשר בהחלט להקליט פוסט ספונטני. אני בטוחה שנמאס לכם לשמוע כמה אני עייפה, אני יודעת שלי נמאס לספר על זה, אז נעדכן אתכם בכל מיני דברים על אמילי.
[שמור]
אמילי למדה שלא שווה לתת לנו דברים. צודקת. היא לוקחת דברים שאנחנו לא רוצים שתאכל ו/או תשחק איתם לדוגמא ניירות, אנחנו מבקשים אותם ממנה, היא נותנת לנו (רק להסתכל!) ואנחנו לוקחים ולא מחזירים. עכשיו בצעדים לבניית משקמי אמון, אנחנו משחקים בלבקש ממנה צעצועים, אומרים יפה תודה, מסתכלים עליהם קצת ומחזירים לה, בתקווה שתחליט שאנחנו בכל זאת בסדר ותסכים לחלוק איתנו דברים בעתיד. [שמור]
בבריכה המדריכה מפזרת כדורים במים והתינוקות אוספים אותם, התינוקות האחרים מסתפקים בכדור אחד, אמילי מסתפקת באחד בכל יד ומנסה לתפוס גם אחד בפה וברגליים... ובשלב שבו תינוקות אחרים שמים את הכדור שלהם בכדורסל היא מנסה לקחת את הכדורים ששמו התינוקות האחרים. [שמור]
בבית של סבתא ולא-סבא (הכחשה) מהצד שלו יש פירות ענק מפלסטיק (שגורמים לה להראות קטנה), אנחנו עדיין מתווכחים אם זה תפוחים או פלפלים (נצלם ואתם תכריעו, כלומר אני אשלח לכם במסר את התשובה שלי הנכונה) אמילי מסרבת לעזוב אותם (שמא ניקח לה?) ועולה איתם, אחד בכל יד (אדום וירוק) בנחישות מדרגות.
אני חושבת שאלו מספיק דוגמאות ושהעברתי את הנקודה. קפיטליזם שולט. היא בטוח שלנו. [שמור]
כפתורים נועדו שילחצו עליהם - אמילי אוהבת ללחוץ על כפתורים, בשולחן הפעילות שלה הם משמיעים כל מיני צלילים ומנגינות, בטלויזיה מופיע מסך כחול, או הגדרות מסך שכיף לשנות עד שאנחנו קמים ומפריעים לה (איך עושים נעילת מקשים למסך, למה יש שם כפתורים, למה?)
[שמור]
מה עוד רציתי לספר... אה, כן.
כמו שכתבתי כבר מיליון פעם, אמילי רוב הזמן בלי מוצץ, למעשה היא עם מוצץ רק בלילה, בנסיעות, אצל ההורים שלי, שלו ובכלל באופן כללי כשיוצאים מהבית לסיבוב הופעות. כשאני מוציאה אותה מהמיטה בבוקר [שמור] אני מוציאה לה את המוצץ ושמה אותו על הכרית, שנדע איפה הוא כשנניח אותה כשתרדם (אם תרדם, אני במצב רוח סקפטי כרגע), אמילי למדה את זה וכשאני (ולא אבאל'ה) ניגשת אליה למיטה בבוקר [שמור] היא ישר מוציאה את המוצץ ומשליכה אותו לאנשהו כאומרת, הנה אני בלי, אפשר להוציא אותי :)
ועוד משהו\ לידיעתכם - קולר חנק של כלבים זה יופי של משחק לתינוקות (תחשבו רגע, אתם באמת רוצים לדעת יותר?)
נראה לי שזהו.
אגב מכירים את השיר "רוצה בנות/בנים" יש גרסא שרצה לי בראש בריפיט ומורכבת בעיקר מהמילים "רוצה לישון"...
מה זהו?! נזכרתי במה רציתי לכתוב בפוסט (עוד לפני שהמחשב התאבד או בביולוגית ביצע אפופטוזיס) [שמור] נקליד לפני שאני שוב שוכחת - אמילי למדה אמממ... להרים לי את החולצה. מצד אחד אני גאה, שהיא למדה שדברים נמצאים מאחורי דברים גם אם היא לא רואה אותם (שזה משהו שאני שוכחת כל פעם שאני מחפשת משהו שאיבדתי)(מי אמר קביעות האובייקט ולא קיבל), ולא רק שהיא מבינה את זה היא גם יודעת מה צריך לעשות כדי להגיע למה שהיא רוצה . [שמור] מצד שני אתם יכולים להבין איך זה יכול להיות בעייתי...
עכשיו זהו.
[שמור]
למי שעוד לא שמע, תפעילו רמקולים תעשו ריפרש, אולי תשמעו (לפני שאני מורידה את זה)
אצלי זה נשמע כאילו מישהו לועס את הקובץ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: