שניק מעדכנת

אני חושבת שהיום היא נרדמה בלילה בקלות ואולי אפילו עם חיוך.

לפני כמה ימים ברברו הראתה לי פרסום של איזו תערוכה/פסטיבל/אירוע (מחק את המיותר או סמן את ההגדרה הנכונה) שהייה בעיתון. היא אומנם לא אמרה במפורש שזה אירוע עבור פנסיונרים, ואני שחשבתי שיהיו  איזה שהם דוכנים עם עבודות יד, משהו מעניין גם עבורי, הצעתי שנלך לשם יחד. ואכן, קבענו ביום חמישי, לנצל את הזמן של שתינו לאותו יום, כי הפסטיבל הזה נמשך רק 3 ימים, וקבענו שעה. יכול מאוד להיות שבין לבין היא אכן ניסתה להבהיר לי שהאירוע הוא עבור פנסיונרים במיוחד תוך כדי סיפור על אינגר חברתה הטובה שהחליטה שהשנה אולי היא לא תלך לשם, מסתבר שזה מקום קבוע לתערוכות והפסטיבל הזה כבר מוכר לשתיהן משנים עברו.... נו מילא, החלטתי (אחרי שהבנתי סוף סוף) שבכל זאת נלך לראות יחד איתה, גם כדי לראות מה יש להציע ואולי נייחד את היום לשתינו יחד, בייחוד לקראת עזיבתנו הקרובה. זה לא יהייה קל עבורה. יש לי הרושם עם כל יום שעובר, שגם עבורי זה לא יהייה קל.

בדיוק בשעה 11 בבוקר, בדיוק של שבדית, צלצלה ברברו בדלת, ואני מיהרתי לכיוון המגפיים (קר קר קר בחוץ פה!) תפסתי מהר את המעיל והייתי מוכנה. שלום לדן ואנחנו בחוץ.

תפסנו אוטובוס, משם תחתית כמה תחנות והנה אנחנו בגלובן. אלוהים! לפני 3 שנים רק הייתי פה וניסיתי ללמוד את השפה השבדית פה בקניון הקטן ליד. גלובן הוא אצטדיון ענק, בו ראינו גם משחק הוקי קרח בחורף האחרון יחד עם רובין.... נזכרתם? יפה. שם אגב, מופיעים טובי זמרי העולם, שבאים לבקר בשבדיה בסיבוב ההופעות שלהם. את זה טרם יצא לנו לראות שם, זו ממש חוויה, וכנראה שהפעם גם לא יצא לנו.

בדרך אל הכניסה חשנו שתינו שמזג האויר החריף, עכשיו ממש הייה קפוא לעומת מזג האויר שהייה באי בו אנו גרות. לא ברור. נדמה הייה לי שכל שנייה השלג מגיע ובגדול. זה הייה בדיוק הזמן להיכנס למקום מחומם ולהתקלף מהמעילים החמים.

נכנסנו פנימה, ברברו השיגה לנו הנחה ממחיר הכניסה (היא התכוננה מראש ושלפה פתאום איזה קופון כמו משום מקום).

בפנים ראיתי כמות יפה של ראשים לבנים נקיים, מסתובבים בין דוכנים מחייכים, צוחקים ונהנים. כמה נפלא לראות את האפשרויות שיש פה לפנסיונרים! המון דוכנים, המון סוכני נסיעות והצעות אטרקטיביות לטיולים סביב העולם כולו. אני חושבת שחוץ מישראל, הוצעו כל שאר ארצות העולם לביקור בהן. קצת חבל..... אפילו מצרים הציגה עצמה ממש בכבוד, ונראתה אף לי פתאום כמקום שווה לביקור בו. אל דאגה, לא בקרוב..

התחלנו  מהדוכן הראשון, בו להפתעתי הוצגו ויברטורים וצעצועי מין אטרקטיביים, ואיזה רעיונות יש לשבדים... האישה שעמדה שם סיפרה לנו בחיוך קל כששתינו צחקנו למראה ההיצע הענק, שלפני כמה דקות קנו אצלה מבחר לא מועט של מוצרים שתי נשים – האחת בת 85 והשנייה בת 82. אפילו ברברו הופתעה וצחקה. הבטחנו לה שנשוב לדוכן בסוף הסיבוב.

סובבנו גלגל מזל באחד הדוכנים וזכינו  - היא בארוחת חינם בנסיעה באחת מהאוניות הרבות שיש לשבדיה להציע בייחוד לקיץ, ואני  - במסיר קרח מהמכונית. נו טוב, ננסה להשתמש בטיול הבא שלנו אולי לצפון אם נספיק פה עוד לפני הנסיעה ארצה.

המשכנו עם הדוכנים והגענו עד הבמה. נותרו כביכול במיוחד עבורנו שני כיסאות פנויים, ובדיוק התחילה הופעה ממש חביבה של חבורת פנסיונרים נגני ג'אז. הם ניגנו ממש נחמד, ועשו כיף למשך חצי שעה. הזמר הראשי שגם ניגן בחצוצרה, הייה בעל כף יד אחת בלבד. כף היד השנייה נראתה לא בסדר, וכל שיכולתי לחוש הוא שכל הכבוד לו שהוא עולה ומנגן כל כך יפה כשהיד שאיננה כביכול מחזיקה בעצם את החצוצרה שלו..  נהניתי.

המשכנו להסתובב, ראינו המון הצעות קלות לפנסיונרים. חשבו על הכל.

היתה שם אופציה למתקן קטן בו אפשר לשים את כל המטבעות הקטנים כשיוצאים העירה, וקל להוציאם. ראינו איזה מתקן מגומי קטן אותו שמים על מקל היד, וכשיושבים בבית קפה למשל, ניתן להשעין את המקל על הכיסא בלי שהמקל ייפול ובלי שישכחו את המקל. ראינו מני אמצעים למסאז' לכפות הרגלים והידיים להזרמת הדם מגומי, מה שעושה סתם נעים וגם בריא אחרי הכל.

ברברו קנתה חומר לניקוי זכוכיות המשקפי ראיה, משהו ממש מוצלח. הייה דוכן של מסאז' למי שרוצה. ודוכן שגילינו רק בסוף, של מישהי שעשתה מניקור חינם והצטערנו שלא ראינו זאת בתחילה....

לקחנו פתקי הגרלה בדוכן של הרכבת המהירה לנמל התעופה, ואני זכיתי באיזה תיק פלסטיק עם קופסה לניקוי הנעליים. משהו חביב. ברברו זכתה להינות מזה, אני באמת לא זקוקה לזה והיא היתה מאושרת.

לקחנו מני קטלוגים שהגישו לנו, וזכינו לצמיד חביב עם אבן טורקיז חינם מהדוכן של מצרים.

היתה פינה של הצגת כורסאות ומיטות מיוחדות נוחות. היה דוכן בו צפינו בשירותים חדישים, כשהייה סוג אחד של שירותים ששוטף את כל העניינים ואחר כך מייבש ברוח חמימה את המקום. אותו בחור שהציג את זה החליט שאני צריכה למכור את זה בארץ. כשעברנו משם לדוכן ליד, בו היו מוצרי אלוורה, והבחורה שם רצתה שאני אתחיל למכור אותם בארץ, התחלתי לתהות מה אני משדרת בדיוק לכולם שם... לא נראה לי שקוסם לי למכור שירותים בארץ ללקוחות או מוצרי אלוורה... למי שתהה בנושא. סגרנו?!?

הסתובבנו הרבה ובלי ששמנו לב עברו להן 4 שעות. בשעה 4 נסגר המקום ואנחנו הלכנו לכיוון התחתית והאוטובוס חזור, וירדנו לנו במסעדה האהובה עלי ועל דן.

ישבנו בה ואכלנו, משם טיילנו חזרה הביתה.

העברנו ערב יחד עם קפה.

דיברנו על איפור, מה שאף פעם לא עשינו, והראיתי לה בדיוק איך ומה היא צריכה וכו'.... כשנהייה קצת מאוחר ירדתי חזרה הביתה.

אני חושבת שהייה נפלא לשתינו.

הייה יום טוב. ככה אני חושבת הצורה הכי טובה להגדיר את זה.

דן חזר מאושר מפגישה עם חבר מהעבר מהתיכון, חבל שרק עכשיו לקראת סגירת פרק שבדיה עבורנו הם התראו. אולם מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא...

לילה טוב.