שניק מעדכנת

כן כן, הזמן עובר לו, והשעון דופק לו, ועוד שנייה וחצי אני במטוס, יושבת לי ומנפנפת לשלום לשבדיה היפה והקרה. אני כבר מדמיינת את עצמי, נושאת עגלה גדולה עמוסת תיקים ועל פני חיוך ענקי לקראת המשך החיים ותחילת החיים בארץ.

אבל עוד קצת לפני החיוך, יש לסיים תקופה זו יפה, ולהיפרד הכי שאפשר ממי שאפשר, ומדי כמה ימים נוחתת עלי איזו מן עצבות, אני חייבת להודות, בסגירת הדלת הזו. אחרי הכל, 3 וחצי שנים לא רצות בקלות, וכמות החוויות שאספתי כאן, וכל שלמדתי, בהחלט שווה התחייסות של בלוג אחד לפחות....

נסעתי לאיקאה בפעם האחרונה, במיוחד כדי לרכוש לגליתי את הקישוט לכריסמס (או "יול" כמו שזה נקרא בשבדית) אוסף מנורות בצורת כוכב פזורות על פני חוטי חשמל ארוכים, וכשזה מואר באור כחול או ירוק או אדום זוהר, זה בהחלט מרשים. אצלנו, כמובן לקישוט הבית או הגינה, ואצלם פה – לקישוט עץ האשוח כמובן.

הנסיעה הזו, באוטובוס החינם לאיקאה (שירות שטרם שמעו עליו במדינות העולם האחרות לצערי) יחד עם הרבה שבדים נוספים, שנוסעים כמוני "לבדוק" מה חדש בגזרת איקאה, בהחלט מסכמת לי כמה חודשים פה. האוטובוס תחילה עובר על פני האי בו אנו גרים ומשם חולף על פני האי ממול, בו למדתי לראשונה שבדית. משם הדרך על הכביש הראשי פחות מעניינת, ומה שנדמה כנסיעה ארוכה, מסתיים מהר משנדמה בכניסה לאיזור תעשייה ענק, בו סופרים גדולים ובאמצע המתחם – איקאה.

איזו גאונות היתה לאדם אחד להקים כזה מתאר ענק שיכבוש את כל העולם. נכון, לא על איכות לשנים מדובר פה, אבל בהחלט שווה את המחיר לתקופה קצרה, ואני בטוחה שאתם מהנהנים עכשיו בראש איתי לאות הסכמה לא?

עליתי היישר לקומה העליונה, אם אני כבר פה וצהריים למה שלא נחגוג על איזו צלחת עם כדורי בשר ברוטב הטעים שלהם יחד עם ריבת הלינגון שלהם ?

ישבתי לי באחד השולחנות, קרובה לשתי משפחות עם ילדים שישבו ואכלו בנעימים ובשקט מתאים לשבדים, והשקפתי לי מהחלון החוצה לעבר החניה הענקית וחנויות הענק שבסביבה. בחוץ הייה כבר אפור, נו ככה זה כשכבר שתיים בצהרים, מחשיך.... וידעתי בעודי יושבת בחום שקררררר שם בחוץ.

טעימים הכדורים האלה שלהם, חשבתי, ותכננתי את המשך פעילותי. סיימתי לאכול, בשיא הרוגע, לא ממהרת לשום מקום, לא מאחרת לעבודה, לא קבעתי משהו מיוחד, ירדתי למטה בדיוק לכיוון הקופות וקצת לפני מצאתי את פינת המנורות וקישוטי כריסמס הקרוב.

לקחתי את המנורה המיוחלת עבורה הגעתי, קופה ותשלום ואני בחוץ לכיוון הסופר ליד, רק כדי לחפש ואולי גם למצוא את סוכריות המכוניות "רק בורוד" לזיוי.

לא. לא מצאתי, ואני חושבת שזו הפעם היחידה בה הייתי בסופר ענק שכזה מלא באוכל ולא קניתי אפילו בקבוק מים קטן למשל.

הלכתי לכיוון התחנה, האוטובוס של איקאה המתין, היו עוד חמש דקות עד שהוא יוצא, התיישבתי לי בכיסא, הכל נוח, אין אפילו הרבה אנשים, כמה נוח שהאוטובוס הזה מקרה עוצר ממש ליד הבית.

חזרתי מאושרת ושמחה והשלמתי את המשימה.

ידעתי כבר, לשם הפעם הזו בשבדיה – לא אשוב עוד.

אולי מתוך העצבות שנחתה עלי אותם רגעים, אולי בגלל מזג האויר, ואולי בכלל כי רציתי שתדעו שיש כזה אוטובוס חינם פה לאיקאה – כתבתי את הקטע הנ"ל.