לא בכל אספקט שלה, כמובן שלא. אבל להצליח להיות עקרת בית מושלמת יכול היה להיות כל כך מנחם!
אני מאוד טובה באוכל. אוכל וקינוחים. אני ממש מצוינת בזה. לסדר, כשאני רוצה ויש לי כוח - זה גם משהו שאני מוצלחת בו. אבל לשמור על סדר, ובלי שום ספק, בכל הקשור לניקיון - עם אלה יש לי בעיה.
וזה מציק, אתם יודעים?
באותו היום לפני חודשיים ככה, כששמתי את קודי בגן לכמה שעות וניקיתי את הבית, דברים קצת השתנו. טיפין טיפין הצלחתי לשכנע את סנטי שאני אכן מסוגלת לנקות ולסדר, אני פשוט לא יכולה לעשות את זה עם התינוק אתי בבית. והאמת היא שאני לא מכירה הרבה שמסוגלים. אז לקח קצת זמן ולא מעט מריבות אבל הגענו לעמק השווה - פעם בשבוע, ביום החופשי שלו, יום ראשון, סנטי ייקח את קודי לפארק לשעה-שעתיים. גם ככה כיף להם והם זקוקים לקצת זמן רק שניהם. וזה לא שאני ששה לבצע את פעולות הניקיון והסדר, בחיי שלא, אבל האושר למראה הבית הנקי והמסודר, ההנאה שאני שואבת מריחות הניקיון, הם משכרים.
וכבר ארבעה שבועות שזה לא התאפשר לנו. כל פעם משהו אחר. היום זו היתה מסיבת שבועות בגן חב"ד. היא היתה בשעה 11:30 בבוקר, שזו בערך השעה שקודי הולך לנופּ (עם פ' דגושה, שילוב של "לנום" ו"נאפ", כל הזכויות שמורות לתמרה אביב). בסוף החלטתי ללכת ולתת לסנטי לראות קצת את כל המשחקכס שהוא הפסיד, וכשחזרנו וניסינו להעיבר את האפרוח למיטה, הוא התעורר. ולא חזר לישון עד ארבע וחצי. ועכשיו, שבע ורבע, והוא עדיין נפּ לו. ותיכף יתעורר, ומה אז?
מי מנקה בערב?!
זה כל כך לא אופציונלי לנקות בערב, לא ככה?
וככה עוברת עלי הרדיפה העצלה אחר כשרונותיה הברוכים של ברי ואן דר קאמפ. בכישלון לא נורמלי. וגם בכל הקשור למלכת העולם הבלתי מעורערת שמיכליקה קישרה אליה בזמנו,
מיס פטל, גם שם אני נכשלת מרות.
מה יהיה אתי, תגידו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
