מגילות סנטה מיקה'לה

אסיף זה קשור לשבועות, נכון?

ואפרופו שבועות, ערב החג לא היה בחמישי? והחג כולו, הוא לא שלושה ימים? אז איך זה שפה החג הוא שבת ראשון שני?

גילינו את זה אתמול כשהלכנו כל הדרך עד לוויליאמסבורג של הדוסים כדי לקנות במבה בסופר מרקט הכשר. רק כדי לגלות שסגור. האישה שסוף סוף עברה ברחוב - שכן הוא היה הומה ילדים. ממין זכר. שלא בטוח דוברים אנגלית - ובטח לא ספרדית - בקיצור, כשעברה אישה ושאלתי אותה איפה הסופר - כי הלכנו לאיבוד איכשהו, כשרחוב דיויז'ן הפך לרחוב קליימר בלי שום אתראה - אמרה שזה "ממש פה. אבל סגור. את מבינה, היום זה חג שלנו."

שלנו! ומה אני, עז?

אבל זה בלבל אותי. הייתי בטוחה שהחג נגמר בשבת.

"מה? אבל זה לא שלושה ימים? זה לא התחיל בחמישי?"

"לא." היא קבעה נחרצות.

"אבל, בישראל זה היה יום חמישי. כלומר, ערב חג!" אמרתי.

"לא." היא פסקה.

הילד שמאחוריה שהיה בן עשרה צעיר, אמר לה "לא, אבל היא אומרת ערב חג." - אבל זה לא שינה לאישה. בכל מקרה, השורה התחתונה היא שככה או ככה, אתמול (וגם היום) עוד שבועות. וזה כל מה שחשוב.

"טוב, בסדר. תודה רבה וחג שמח!" אמרתי. וסנטי קצת התעצבן כשהפטרתי אחר כך רק לשנינו "חג שלנו, פפף! חג גם שלי!"

"למה לא אמרת לה את זה?"

צודק.

לא יפה מצדה להניח בפטרוניות שאני לא יהודיה. מה לדעתה היה לי לחפש בכושר מרקט אם אני לא יהודיה בעצמי?

שוין.

אולי אני עוד אספיק לאכול מאכלים חלביים, כי השנה זה ממש לא הצליח לי. וזאת חרף ההליכה לבית חב"ד אתמול.

אבל אם כבר אוכל - אם כי לא חלבי - הנה מתכון סוף הדרך לעוף הכי עסיסי וטעים שיצא לי לאכול בחיי. אפילו סנטי, שבעיקרון ממש לא אוהב עוף, בטח לא את החזה שלו, השתגע על העוף הזה.

אני אתן לכם את הגרסה המקוצרת והמעוברתת, שכוללת את הפישול שלי באי תשומת לב להוראות הבישול (כמו שקרה כשאפיתי חלה בפעם הראשונה, אם אתם זוכרים). ואתם יודעים למה? כי הפישול הזה הסתבר כאליפות העולם!

אז ככה:

חמש שיני שום כתושות, אבל במקום לדחוף אותן לתוך החור בעוף ביום המחרת, לערבב אותן עם התבלינים, שהם כדלקמן:

כפית אחת סוכר לבן,

שתי כפיות מלח,

שמינית כפית קינמון טחון,

שמינית כפית פלפל אנגלי טחון,

שמינית כפית אגוז מוסקט טחון,

שמינית כפית ציפורן טחונה.

מערבבים, מערבבים, ואז מורחים על העוף השטוף מכל הכיוונים. מכסים את הקערה ומכניסים למקרר. בעיקרון, לעשרים וארבע שעות, אבל האמת שגם 12 עובדות יופי.

למחרת, מחממים תנור ל-260 מעלות (המון! 500 בפרנהייט). כשהתנור חם, מכניסים את העוף לבנית, חזה למטה, וסוגרים.

אחרי רבע שעה, מפחיתים טמפרטורה ל-230 מעלות (450 פ') ואחרי עוד רבע שעה, מורידים ל- 220 (425 פ'). מכים בעוף, הופכים אותו שגם הגב ייגע במיצי התבשיל שנאספו בתבנית, ואז הופכים חזרה, סוגרים שוב את התנור, ועוזבים לחצי שעה.

אחרי חצי שעה מורידים את החום ל-85 מעלות (180 פ) ומשאירים עוד עשרים דקות. ואז, אלוהים, כזה תענוג, ללקק את האצבעות - תרתי משמע!

ומה עוד?

זהו, עדיין לחצים מההפקה הנוכחית שאני עובדת עליה. מצד אחד יש כל כך הרבה אלמנטים מרגשים. מצד שני, הרבה אלמנטים מתישים ומעייפים. במיוחד אלמנט הטיפול באפרוח תוך כדי.

אויה ברוך!