מגילות סנטה מיקה'לה

ילד שלי מתוק, אתמול לא הצלחתי להירדם עד ארבע לפנות בוקר. התהפכתי והתהפכתי והסתכלתי עליך, שליו, ישן, רגוע. חשבתי כמה שאני בת מזל, כמה שאתה התינוק הכי נוח בעולם, והתעצבתי אל לבי.

אני מצטערת, אפרוח קטן.

אני מצטערת שבשבועות האחרונים אני קצת חסרת מנוחה והעצבים שלי רופפים. אני מצטערת שאני צועקת עליך כשאתה עושה כל מיני מעשי קונדס של זאטוטים;

שופך מים מחוץ לאמבטיה.

מפזר את הצעצועים בכל מקום. במיוחד אלה הקטנים יותר שאחר כך מתחבאים לי מתחת לספה.

מתעקש ללכת לבד,

או לטפס על המיטה.

או על הספה.

ואז לשחק במתגי האור.

זה מוציא אותי מדעתי לא בגללך.

אתה מתוק ומושלם, וככה זה עם ילדים.

בחיי שזה לא קשור אליך.

אבל אני מצטערת.

אז רק שתדע שאני יודעת. אני יודעת כמה שאני בת מזל, כמה שאתה נפלא. כמה שבורכתי.

ועוד מעט קצת, עוד מעט קצת הכל יחזור לקדמותו ואולי גם העצבים שלי יתהדקו קצת.