מגילות סנטה מיקה'לה

אוף, איזה יום אומלל.

האמת היא שהוא בכלל שבוע וחצי אומלל - לפחות שבוע וחצי כלומר - שהגיע לשיאו. אוף!

אז ככה;

שתיים מהשחקניות שלי - זו שמשחקת את הנערה הפריקית וזו שמשחקת את אחותה (והיא גם במקרה באמת אחותה) הן בנות 16. זה אומר שזה מסבך קצת דברים, אבל כמה זה כבר יכול לסבך דברים, נכון?

לפני בערך חודש התחרפנתי כשלא הצלחתי למצוא מידע לגבי איזה אישור אני צריכה לקבל בשביל הזכות להעסיק אותן. "להעסיק", כרגע כמובן אין תקציב ואין תשלום, אבל נניח. ואז יום לפני שהיינו אמורים לצלם סוף סוף מצאתי מספר טלפון שבו קיבלתי מענה (קודם לכן השארתי הודעה ולא חזרו אלי ואף פעם לא היה מענה מלבד מענה קולי מוקלט). ואז הסבירו לי שאני לא אצליח לקבל את האישור בזמן כדי לצלם למחרת (יום שבת) ועמדה בפני הדילמה - האם אני הולכת ללהק את מספר 2 או 3 ברשימה שהן לא קטינות ופשוט מוותרת על הקטינות (ועל התענוג שמגיע עם הוצאה של 350 דולר על הזכות להעסיק אותן בהפקה שכל התקציב שלה היה אמור להיות 300 דולר, 500 במקרה הרע) או שאני מוכנה להוצאה הזאת. החלטתי שאני לא יכולה לשבור לקטינות את הלב ואם אני צריכה לשלם בשביל זה 350 דולר, כפרה. הן הולכות בעקבות זה להיות זכאיות להצטרף לאיגוד השחקנים וזה משהו ענק וכביר. וגם, נו, הן יהיו חלק מהפקה מאוד מוצלחת ויהיה להן אחלה חומר לשואו ריל שלהן - ומי יודע? אולי זה יתפתח לכדי עבודה קבועה בסדרה (מצליחה?).

אז יאללה, 350 דולר, כפרה.

ואז הסתבכתי עם ה"פטור מפוליסת ביטוח לנזיקין במקרה של תאונת עבודה".

כן, יש פטור כזה.

כשביררתי לגבי האישור שאלו אם יש לי ביטוח, אמרתי שלא, הם אמרו שהם חושבים שכדאי שיהיה לי אם זו סדרת טלויזיה ואני השבתי שאני מאוד מסכימה. אבל זו לא סדרת טלויזיה. או רשת. זה טריילר לסדרה. אם וכאשר היא תימכר כסדרה או אז נשיג ביטוח. כי יהיה מימון.

האישה מהרשות שאחראית על האישורים הללו אמרה שאה, אם כך אז בסדר, ותצטרכי לקבל פטור מהאיגוד הזה והזה, ושלחה לי אימייל עם הלינק. ובשבועיים האחרונים אני מנסה להוציא את הפטור הזה.

בהתחלה האתר שלהם לא עבד טוב.

כתבתי אימייל לשולחן העזרה שלהם והם חזרו אלי ואמרו שהם מצטערים על התקלה ותוך יום יומיים זה יסודר.

זה אכן סודר.

ועדיין, לא הצלחתי להסתדר עם זה.

אז התקשרתי למספר שם אבל אז ענתה לי בחורה נחמדה ואמרה שאני צריכה לדבר עם ~הכנס מספר אחר~ אבל כרגע הם בדיוק בשיפוצים ומעבר לבניין אחר אז לא יהיה שם אף אחד עד תחילת שבוע הבא אחרי שעה 1 בצהריים. בסדר. נחכה עוד ארבעה ימים. מה הביגי?

ואז איזו כלבה עונה לי, ושמה אותי על הולד במשך ארבע וחצי דקות, בלי מוזיקה, בלי כלום, ובסופו של דבר היא אומרת בטון משועמם ולא כן בשום צורה "מצטערת על ההמתנה." ואז תוך כדי השיחה מודיעה לי שאני לא הולכת לקבל פטור. אני מעסיקה שחקנים. אי אפשר לקבל פטור מזה.

בירור באינטרנט העלה שזה אמור לעלות בסביבות הארבע מאות דולר. שיתווספו לשלוש מאות וחמישים. קושילראבאק!

אבל אז כבר יום וחצי שאני מנסה להשיג פוליסת ביטוח ואף אחד לא מוכן לבטח אותי כי אני לא עסק - כוס אמק, זה גם מה שאני ניסיתי להגיד לעזאזל! - וגם אם נניח שאני אדם פרטי שמעסיק עובדים, אין לי הכנסה מזה והם לא מקבלים משכורת. המינימום הוא אלף דולר להכנסות אלף דולר להוצאות.

קושיליראבאק כבר אמרתי?!

כרגע הגעתי ל - וואו, עמכם הסליחה - אני לא זוכרת את כל השמות של כל הארגונים וכל התארים שלהם וכל זה - משהו מטעם המדינה (ניו יורק, לא ארה"ב) שהם היחידים שמספקים את הביטוח אחד אליו אני נזקקת, והנציגה שלהם מילאה בעבורי את הפרטים ואני צריכה לקבל מהם הצעת מחיר תוך 24 שעות.

אולי הללויה.

אבל בוי או בוי, שבא לי לתלוש את השיערות שלי.

וכמה שבא לי להרביץ למישהו.

רק לא לקודי, כמובן. או לאף בן אדם שהוא.

אבל את הצעצועים שלו בא לי לפרק, ובא לי לחבוט ולקלל (לקלל? לי?) וכל הבוקר ביליתי בבכי בלתי נשלט לתוך הטלפון ואל מול שולחן המחשב שלי ודיכאון פנומנלי.

אההההההההההה!