מגילות סנטה מיקה'לה

אפילו אם אתה אופטימיסט חסר תקנה, מותר לך לפעמים להיות בדיכאון.

לא יודעת למה בדיוק, אבל תקפה אותי עצבת, מלווה בנגיעות של אוממלות בלתי נסבלת.

באסה לי.

ורע לי.

והפחיד אותי כשקודי הבוקר לא השתין עד שעה מאוד מאוחרת.

ורע לי. כבר אמרתי שרע לי?

הכי מוזר זה שאך אתמול אבא סיפר לי שהוא כנראה מגיע לביקור בניו יורק באוקטובר, שבוע אחרי שקודי יהיה בן שנתיים, וזה יכול להיות כל כך נפלא. אבל עכשיו אני כל כך עמוק בתוך הדיפרסיה, שאני לא חושבת שזה ייצא לפועל.

שום דבר לא ייצא לפועל.

הכל כל כך מדכא.

אוף!

אבל גם לי, האופטימית חסרת התקנה, מותר. מותר לי להיות לפעמים דכאונית ותבוסתנית.

נכון?